מירי מרים חנה אמיתי בונה ז"ל

מירי אמיתי
לחדר נרות בת 35 במותה
בת נעמי וזבולון
בת היישוב עפרה
נולדה בכ"ב בתמוז תשכ"ה, 22/7/1965
מכפר דרום
נהרגה בפעולת איבה
בכ"ב בחשוון תשס"א, 20/11/2000
מקום אירוע: כפר דרום
באזור רצועת עזה
מקום קבורה: עפרה
הותירה: הורים, בעל וארבעה ילדים, אחים ואחיות

קורות חיים

מירי, בת נעמי וזבולון בונה, נולדה בעיר רחובות בכ"ב בתמוז תשכ"ה (22.07.1965). בת בכורה במשפחה ברוכת ילדים, ולה ארבע אחיות ושני אחים. הוריה היו עובדי הוראה במוסד החינוכי-דתי "גבעת וושינגטון", הסמוך לקיבוץ יבנה, ושם גרה המשפחה. מירי ואחיה למדו בבית הספר האזורי שבקיבוץ השכן.

מירי הייתה פעילה בתנועת הנוער "בני עקיבא" עד היותה בת 12 – השנה בה עברה עם משפחתה ליישוב עפרה, שבגבול הר שומרון–הר יהודה. בכיתות ז'-ח' למדה בירושלים, בבתי הספר "ג'נגולי" ו"פרדס". את לימודי התיכון למדה במדרשיית "עמליה".

בזמן מסירת היישוב ימית למצרים היא עזבה את לימודיה במדרשייה, עברה לימית והייתה שותפה בהקמת אולפנת "להב"ה" במקום. בתום ארבעה חודשים, משנמסרה ימית למצרים, שבה מירי ללימודיה ב"עמליה".

מירי התנדבה לשירות לאומי, ושירתה ב"טירת הילד" בנתניה – מוסד לילדים ממשפחות מצוקה. עם סיום השירות, נרשמה ללימודי יהדות במכון "אורה" שבמכון "מאיר" – "כחלק מהתחזקות התהליך הדתי שהחל לפעום בה", כדברי המשפחה. במהלך לימודים אלה הכירה את בעלה לעתיד, אליעזר (לייזר) אמיתי. מאוחר יותר למדה מירי במכללת "חמדת הדרום" בנתיבות, ובאוניברסיטה הפתוחה בתל אביב. היא סיימה את לימודיה עם תואר ראשון במדעי הרוח והחברה ובהוראה.

מירי ובעלה לייזר היו בין מקימי העיר הדר-ביתר (כיום - ביתר עילית). לאחר כשנה עברו בני הזוג להתגורר בירושלים, שם נולדו שתי בנותיהם, רעות והילה. לאחר כשנה נוספת עברה המשפחה הצעירה להתגורר בגוש קטיף, שם היו שותפים בגרעין לחידוש היישוב כפר דרום. באותה תקופה נולד הבן יאיר. לאחר התהוות הגרעין והעלייה למגורי קבע בכפר דרום נולדה בת הזקונים של מירי ולייזר, יראת.

מירי הייתה מורה לטבע ב"קרן קרב" – בית ספר יסודי מטעם חברת "מקו"מ". בתקופה אחרת הייתה מורה, גם כן לטבע, בבית הספר "אסף מיימון" באשקלון. בהמשך לימדה ילדים בכיתות ז'-ט' באולפנת "נווה דקלים" את המקצועות היסטוריה וגיאוגרפיה.

מירי אהבה ספורט ואומנות. ביתה היה מלא בתעודות הצטיינות שהיא זכתה בהן בילדותה, ובציורים שהייתה מציירת במהלך השנים. כן אהבה בעלי חיים, ובמשך השנים הייתה לה סוסה לתקופה מסויימת, וכן כלבים לרוב.

מידות טובות רבות היו למירי, כדברי חברתה ליאורה: "מירי הייתה בשבילי שלוש נקודות: הכרת הטוב, מידות נאצלות, צניעות גדולה".

ביום שני כ"ב בחשוון תשס"א (20.11.2000), בשבע וחצי בבוקר, פוצצו שלושה מחבלים פלסטינאים מטען צד בסמוך לאוטובוס שהסיע ילדים, מורים ומלווים מכפר דרום לבית הספר האזורי של גוש קטיף. 11 בני אדם נפצעו כתוצאה מהפיצוץ, ושניים נרצחו – מירי, שנסעה באוטובוס לעבודתה באולפנת "נווה דקלים", וגבריאל ביטון.

מירי הייתה בת 35 בהירצחה. הותירה הורים, אחים ואחיות, בעל וארבעה ילדים. הובאה למנוחות בבית העלמין בעפרה.

לאחר מותה של מירי הפיקה משפחתה ספר לזכרה: "הסידור של מירי", ספר המבוסס על סידור התפילה של מירי, שבו נמצאו הערות בכתב ידה ופרק תפילות. הספר מכיל תמונות ודברי זכרון למירי, ועיקרו הסברים לילדים אודות היהדות, המצוות, התפילות והסידור, הסברים המשולבים בסיפורים מחייה של מירי. "ספר נפלא לאישה נפלאה", כדברי הרב אבינר בהקדמה לספר.

שיר שכתבה מירי פותח את הספר: "אלוקי, שמע תחינתי, והסר מחיצות מנשמתי. עזור לי לנסוך את התפילה, על עולם של חומר ועשייה, וגם כשבאים יסורים, לחוש באהבתך, אלוקים".