קורות חיים
בנם של עפרה ומבורך. נולד ביום ל' בניסן תשנ"ב (3.5.1992) בירושלים. אח לאלעד, צופיה, שירה, נעה, מתנאל, יהונתן, אפרת, מיכאל וּוֶרד.
אבינעם גדל בשילה, במועצה האזורית בנימין. למד בבית הספר "אוהל שילה" לימודי יסודי וחטיבה, והמשיך ללימודים בישיבה התיכונית "חיצים" באיתמר.
מילדות בלט כילד חברותי, אהב לעזור, פעלתן שתמיד חיפש מה לעשות ובמה להתעסק. היו לו שפע של חברים. בבית הספר לקח על עצמו תפקידים שונים. בהיותו בכיתה ח' קיבל את תפקיד האחראי על הירידה למקלטים, ביצע אותו במסירות ובכל תרגול הקפיד לעזור לילד נכה שקטן ממנו. "הייתה לו היכולת לראות את האחר והיה בעל רגישות למצוקות של אחרים", תיארו בני המשפחה.
מגיל צעיר אהב לפרק ולבנות דברים במו ידיו. עם חבריו הִרבה לשחק כדורגל וכדורסל, ואהד שתי קבוצות כדורגל, אחת מישראל ואחת מאירופה – את "בית"ר ירושלים" בארץ, ואת מועדון הכדורגל ברצלונה מספרד. דרך ארגון של אוהדי ברצלונה נסע לצפות במשחק כדורגל בעיר ולהיפגש עם השחקנים.
טייל הרבה, בארץ ובחו"ל, אהב לאכול בחוץ ולבלות עם חברים.
בסיום לימודיו התיכוניים למד שנה וחצי במכינה קדם-צבאית ביישוב תלם, במועצה האזורית הר חברון.
במרץ 2012 התגייס אבינעם לצה"ל. שובץ לחיל השריון, החליט שיעשה את הנדרש ממנו על הצד הטוב ביותר וכך היה. אחרי מעט קשיי הסתגלות בלט כחייל מצטיין, ובתום ההכשרה הוצב בתפקיד נהג טנק בחטיבה 188.
כעבור זמן קצר הוכרה יכולתו הרבה, ומאז בכל פעם שהגיעו נהגים חדשים הם הוצמדו אליו כדי שיכוון אותם לביצוע נכון של התפקיד. אדם שניתן לסמוך עליו, תיארו מפקדיו, והוסיפו עד כמה בלט חוש ההומור שלו בכל פעילות.
בחודש יוני 2014 התגבר ירי רקטות מרצועת עזה לישראל, ובעקבות כך יצאה ישראל למבצע "צוק איתן" נגד החמאס באזור רצועת עזה. המבצע החל ב-8.7.2014 בהפצצות מן האוויר, וכעבור תשעה ימים החלה כניסה קרקעית של יחידות צבא לרצועת עזה לטפל במוקדי הירי ובמנהרות הטרור, משימות שבוצעו עד תום המבצע בסוף חודש אוגוסט.
אבינעם השתתף במבצע, שירת כנהג הטנק של סגן מפקד הפלוגה. באחד האירועים שמע בקשר על ירי טיל לעברם ומיד, עוד לפני שקיבל פקודה, הסיע את הטנק מהמקום ובכך הצליח להתחמק מהטיל והציל את הצוות כולו. על כך קיבל אות הצטיינות ממפקד הגדוד.
בסיום המבצע סיכם אותו ביומנו: "התחלת המבצע הייתה מאוד מוזרה, הרגשה שאני לא בטוח בכלל אם זה אמיתי, אם אני אבינעם בוכריס משתתף בזה. כל האי-ודאות הייתה קשה, כל רגע שינוי תוכנית אם נכנסים בכלל או לא... אני שמח שהשתתפתי במבצע, אני מרגיש שנתתי חלק למדינת ישראל ולאומה כולה... המבצע גרם לי לתחושת סיפוק, כשאני מסתכל אחורה אני מרגיש שעשיתי שלוש שנים משמעותיות".
סיים את שירותו בדרגת סמל ראשון. עם השחרור כתב לו מפקדו: "מעטים החיילים שאני זוכר קשר כל כך קרוב אליהם משירותי כמפקד, בטח כמ"פ. לימדת אותי הרבה מאוד, גם על עצמי, גם על הפלוגה וגם על החיים. הראית לי מה החשיבות של לב גדול, ומהי אהבה לפלוגה ולמסגרת. ניסיתי להעביר לך הרבה מסרים בשנה האחרונה, אבל יש מסר אחד שהכי חשוב לי שתיקח: יש בך פוטנציאל עצום. אני באמת מאמין בך ובמי שאתה, עכשיו רק חסר שגם אתה תאמין בעצמך... אני מזהה בך יכולות מיוחדות, שבאמת לא ראיתי בהרבה אנשים".
לקראת סוף שירותו החל לסבול מבעיות בריאות, והתברר שלקה במחלת ניוון שרירים ALS. מאז עבר טיפולים רבים בארץ ובחו"ל ורותק לכיסא גלגלים, אך החליט לנהל את חייו וליהנות ככל הניתן, למרות ההידרדרות במצבו. מחלתו חיזקה עד מאוד את הקשר למשפחה, סיפרה אחותו שירה - בתוך הקושי הוא העביר את האחים שיעור חיים מאוד חשוב. תמיד ידע מה הוא רוצה, גם כשכבר לא דיבר היה חד וידע בדיוק מה טוב עבורו. אם לא הבינו אותו לא התייאש, והתעקש להסביר לקרוביו מה רצונו.
למרות המחלה נסע עם חבריו הטובים לטיול של אחרי הצבא לדרום אמריקה, והחברים היצירתיים דאגו שיחווה את כל החוויות. "לקח את הכול ברוח חיובית ובקלילות עד כמה שניתן", תיארו אוהביו, "תמיד דאג שיהיו סביבו חברים, היה אף צוחק ומתבדח על עצמו כשהדיבור שלו הפך להיות איטי בגלל המחלה. הוא לקח את הקושי שלו והפך אותו לבדיחה". במהלך הטיפולים בבוסטון שבארצות הברית, שם שהה עם המשפחה וחברים כשנה, מצא זמן לעשות סקי מיוחד לנכים, וגם כשהיה בטיפולים בקוריאה הדרומית שמר על אופטימיות וניסה ליהנות בין טיפול לטיפול.
כשחלה גילה את עולם הציור. החל לעסוק בריפוי בעיסוק, השתמש בידיו ובהמשך, כשכבר לא יכול היה להשתמש בהן, בתוכנת מחשב שקלטה את תנועות הראש שלו וכך צייר. לאורך השנים צייר למעלה מארבע מאות ציורים, תמונות מלאות באופטימיות ובצבעים שמחים.
אחרי כשש וחצי שנות מחלה תש כוחו.
אבינעם בוכריס נפטר ביום י"א באייר תשפ"א (22.4.2021). בן עשרים ותשע בפטירתו. הובא למנוחות בבית העלמין בשילה. הותיר הורים ושמונה אחים ואחיות.
ספדו הוריו: "אבינעם, מלשון נעם ונעימות. תמיד עם חיוך על השפתיים, גם במצבים הכי קשים לא מש החיוך מפניך. נולדת בתפר שבין החודשים ניסן ואייר. חודש ניסן מאופיין במידת החסד, ההשפעה והמנהיגות וחודש אייר מאופיין במידת הגבורה, בכוח המחשבה והחיבור לעולם הפנימי. הצלחת להיות מחובר לעצמך, ולשלב את העולם הפנימי העשיר שלך עם יכולת העשייה וההשפעה...
קיבלנו אותך במתנה לתקופת חיים קצרה. שמחנו איתך ובך, סבלנו איתך בסבלך ולמדנו ממך המון. אז תודה לך ותודה לכל מי שליווה אותנו בדרך הארוכה שעברנו. אוהבים וכבר מתגעגעים".
ספד אחיו מתנאל: "אח שלי היקר! אני לא מאמין שאתה כבר לא איתנו. בחיים לא פגשתי אדם מדהים כמוך ותמיד הייתי גאה להיות אחיך, באמת שלא האמנתי שמישהו יכול על החיוך שלך ועל הנתינה האינסופית שלך. תמיד היו לך שמחת החיים והחיוך שאף אחד לא יכול להוריד לך מהפנים. כזה היית, סוג של מזוכיסט, גם ברגעים הקשים ביותר החיוך לא ירד לך לרגע.
אני זוכר שנפרדתי ממך לפני שהורדמת, ירדו לשנינו דמעות שהיו יכולות למלא את הכנרת, אבל בכל זאת חייכת כי זה פשוט אתה...
אבינעם, לספר כמה אתה אדם גדול אני צריך לכתוב שבועות וגם זה לא יספיק. אני אשאר עם חור גדול בלב אבל אמשיך את המורשת שלך – לא להוריד את החיוך מהפנים, לא משנה כמה קשה, ופשוט לאהוב כל אדם באשר הוא ולא לקטלג אותו בשום צורה שהיא".
המשפחה הקימה אתר בפייסבוק: "שחקן נשמה - לזכרו של סמ"ר אבינעם בוכריס", ובו דברים עליו לצד תמונות מתחנות חייו. האתר מקדם את ההנצחה שיזמה המשפחה - להקים בישיבה התיכונית שבה למד, "חיצים" שביישוב איתמר בשומרון, מרכז ספורט כולל מגרשי כדורגל וכדורסל, מרכז שישקף את ערכיו ואישיותו.