אל"מ דרור יצחק וינברג ז"ל

דרור וינברג
לחדר נרות בן 38 בנפלו
בן בת שבע ואוריאל
נולד בכפר סבא
בכ' בחשוון תשכ"ה, 26/10/1964
מירושלים
שרת בחטיבת הצנחנים
יחידה: גד' 890
התגייס ב-30.1.1983
נפל בקרב
בי"א בכסלו תשס"ג, 15/11/2002
מקום נפילה: חברון - ציר המתפללים
באזור יהודה ושומרון
מקום קבורה: כפר סבא
הותיר: אשה - הדסה וששה ילדים, הורים, שני אחים ואחות

קורות חיים

דרור נולד בכפר סבא, בכור להוריו אוריאל ובת-שבע. בצעירותו למד בבית ספר ממ"ד בר-אילן בכפר סבא ולאחר מכן בחטיבת הביניים בקרית הרצוג ובמדרשיית נעם. בכיתה י' עבר ללמוד בישיבת ירושלים לצעירים ליד מרכז הרב. בירושלים ביסס את אהבתו לתורה וערכי העם והארץ. לאחר סיום לימודיו בתיכון, למד מספר חודשים ב"מכון מאיר".

באותה תקופה הכין דרור את עצמו לגיוס כאשר הוא מייעד את עצמו לסיירת מטכ"ל. בעקבות הכנה זו שחק את הסחוס בשתי ברכיו, אך זה לא הפריע לו לעבור את הגיבוש. הוא היה סמל לכוח הרצון ותכונה זו באה לידי ביטוי בכל שלב בחייו.

בשנת תשמ"ג (1983) התגייס דרור לסיירת מטכ"ל ושם סומן כמי שצפוי לגדולות. הוא יצא לקורס קצינים וחזר ליחידה כמפקד צוות.

בהיותו מפקד צוות נישא להדסה לבית הריס והם קבעו את ביתם בירושלים. לדרור והדסה נולדו ששה ילדים: יואב (תשמ"ח), יעל (תשנ"א), איתן (תשנ"ד), ישי (תשנ"ז), אורי אברהם (תש"ס) ודרור נחמיה (תשס"ג, שנולד לאחר נפילת אביו).

לאחר ארבע שנים בסיירת מטכ"ל, בהן השתתף במבצעים רבים, עבר דרור לחטיבת הצנחנים, לגדוד 890 - "אפעה". תפקידו הראשון בגדוד היה סגן מפקד פלוגת אוגוסט 87', לאחר מכן מונה למפקד הפלוגה המסייעת. דרור נלחם בנורמות פסולות בפלוגה המסייעת ומפלוגת "הבלאגן הגדודית" נהפכה הפלוגה לממושמעת ומקצועית.

אחרי תפקיד מ"פ מונה דרור לסגן מפקד גדוד 890 ואחר כך למפקד אימון מתקדם בבא"ח צנחנים.

בשנת תשנ"ג יצא דרור ללימודי פו"מ ולאחריו חזר לחטיבה 35 כקצין אג"מ. בשנת 95' קיבל דרור את הפיקוד על גדוד 890 - תפקיד אליו שאף מאז הגיעו לחטיבה. בגדוד עשה דרור מהפך. כל מ"פ שגויס לפלוגה בבא"ח חיכה בכיליון עיניים לרגע בו יזכה להצטרף ל"גדוד". המושגים "הילדים של דרור" ו"אנחנו כל העולם" הפכו לשם דבר בחטיבת הצנחנים ונטעו בקרב המפקדים בגדוד תחושה ש"אנו טובים יותר מהשאר". תחושה זו יצרה אמון במסגרת הגדודית ונאמנות משפחתית לארגון שהפכה עם הזמן לנאמנות אישית לדרור. יחד עם הדרישה האולטימטיבית למצויינות, דאג גם דרור לכל פרט ופרט על כל בעיותיו וצרכיו.

לאחר תפקיד מג"ד 890 יצא דרור לפסק זמן מהחיים הצבאיים והשלים את לימודי תואר ראשון באוניברסיטה העברית. הוא למד מדעי המדינה והמזרח התיכון וסיים בהצלחה את לימודיו. בתום לימודיו קיבל את הפיקוד על יחידת "מגלן". למרות שתחום המקצועי של יחידה זו שונה ממה שדרור היה רגיל, הוא למד את הנושא וזיהה את הפוטנציאל הטמון בו. הוא נטע בלוחמים את המוטיבציה והאמונה כי בתובענות, דייקנות וסבלנות אפשר יהיה להגשים את כל השאיפות הגבוהות שהציב להם. בחלוף תקופה לא ארוכה לבשה היחידה דמותו של דרור. הצלחותיה של היחידה הביאה לידי כך שכל חייל הרגיש סיפוק וגאווה להשתייך למשפחת סיירת מגלן.

בשנת תשנ"ט הועלה לדרגת אל"מ. בתפקידו הראשון שרת כמפקד מרכז מודיעין וסיור (מו"ס) ובמקביל, כמפקד חטיבת הצנחנים מילואים מרכזית. כמפקד מו"ס נטע את הזרעים של גדודי הסיור וחטיבות החי"ר על ידי שינוי יסודי בתפיסת הסיור בצה"ל. בחטיבת המילואים עליה פיקד, הפיח דרור רוח חדשה והחזון הפך למציאות כשהוא הצליח לרתום את כל המפקדים והלוחמים בחטיבה יחד. עם הובלת תהליך זה בתוך החטיבה, הצליח דרור להתוות את הדרך בצבא כולו.

בשנת תשס"א מונה למפקד חטיבת יהודה. גם בתפקיד זה, כמו בכל תפקידיו הקודמים, היה דרור חדשני, נועז ונחוש לנצח את הטרור. למרות המצב המורכב, טבע דרור מונח של "דיפרנציאציה" - נלחמים במחוללי הטרור עד חרמה ומאפשרים חיים נורמאליים לאזרחים השקטים. גם פה היתה השפעתו על הלחימה ניכרת ביהודה ושומרון בכלל.

הצלחתו בתפקיד זה ובתפקידיו הקודמים, הביאו להכרזה על מינויו למפקד הבא של חטיבת צנחנים.

בליל שבת פרשת ויצא, י"א כסלו תשס"ג (15.11.2002), נפל דרור בקרב מול מחבלים בתוככי עיר האבות - חברון. בנופלו היווה מופת ודוגמא ללוחמיו כשנפל והוא הראשון להסתער.

ת.נ.צ.ב.ה.