קורות חיים
בן חנה ואברהם. נולד ביום ג' באלול תשל"ז (17.8.1977) בראשון לציון, אח לאמיר. גדל והתחנך בראשון לציון. הוא החל את מסלול לימודיו בבית הספר היסודי 'יפה נוף', המשיכו בחטיבת הביניים 'המעיין' וסיימו בבית הספר התיכון 'עמית-עמל' במגמת מדעי החברה.
ערן היה ספורטאי רבגוני שהרבה לשחות, שיחק כדורגל וכדורסל וגם מסנוקר לא משך את ידו. אהוב על הבריות, אוהב אדם ובעלי חיים וגידל במסירות כלבה שמצא פצועה ברחוב.
בכל שנות לימודיו היה ערן מהמעולים שבתלמידים והמורות והמחנכות לא חסכו במילות שבח. וכך כתבה שרה, מנהלת בית הספר 'יפה נוף': "ערן הגיע לכיתה א' כילד חמוד, ג'ינג'י נמרץ, שובב עם לב זהב. במשך כל השנים, עד סיום הלימודים, הצטיין בכל התחומים, בלימודים, בהליכות ונימוסים. בשמחה עזר תמיד לחברים והיה חביב על כל המורים." מנהלת חטיבת הביניים 'המעיין' הוסיפה כי "ערן היה נער רציני, תלמיד שתמיד שקד על לימודיו ובלט בטוב שבו".
ורחל, המחנכת שלו בבית הספר 'עמית-עמל', כתבה להורים בין היתר: "ערן, 'גד גד' בפי חבריך לכיתה נקראת, ג'ינג'י עם חיוך מבויש וצנוע, תורם ומוכן תמיד לעזור לכל מבקש. תלמיד מצליח ואחראי מאוד, חדור מוטיבציה לעזור למשפחה ולמדינה. לכל משימה שנקראת לבצע תמיד השתדלת לבצע על הצד הטוב ביותר. בצה"ל שאפת, יותר נכון ידעת, שתשרת בתפקיד קרבי. 'תפקיד לא קרבי לא בשבילי', אמרת. 'אני אצליח ובצבא עוד יצדיעו לי. את תשמעי עלי בעתיד'". רחל אכן קלעה לשתי התכונות המרכזיות שאיפיינו את ערן: הנכונות לעזור לכל אדם והרצון לשרת שירות קרבי, כפי שזה התבטא מאוחר יותר בעת הגיוס.
על נכונותו לעזור קיבל תעודת הוקרה על כך שהיה פעיל, במסגרת מחויבות אישית, במעון הקשישים 'אמיל זולא' בצורה טובה מאוד, במסירות ובהתמדה. מאוחר יותר, לאחר השירות הצבאי, כאשר למד באוניברסיטה, קיבל תעודת הוקרה על פעילות כחונך במסגרת פר"ח של הפקולטה לחקלאות על חונכות מסורה שבלטה באיכפתיות ובמעורבות שלו. ערן היה חונך שהשקיע בחונכות את נשמתו.
ערן התגייס לצה"ל במרס 1996, ונאמן להכרזתו כי "תפקיד לא קרבי לא בשבילי" התנדב להנדסה קרבית. הוא סיים בהצלחה קורס מ"כים ושירת כמ"כ וסמל מחלקה בהנדסה הקרבית. מפקדו הישיר סג"ם אייל תיאר את התנהגותו של ערן כסמל מחלקה: "ערן משקיע מזמנו הפנוי לטובת בעיות חיילים גם אם מדובר בשעות המאוחרות של הלילה... יש לו הרבה רצון טוב, הרבה מוטיבציה ויכולת פיקוד ולחימה ברמה גבוהה." במהלך שירותו רכש את המקצועות הצבאיים של פלס ומש"ק הנדסה. לאחר שלוש שנות שירות השתחרר ערן מצה"ל. בתעודת השחרור שלו נרשמה התנהגותו כטובה מאוד והערכת מפקדיו היתה: "בעל תושייה, רציני, בעל משמעת עצמית, בעל רמה אישית גבוהה, עצמאי בביצוע תפקידו, מתפקד היטב בתנאי לחץ, חברותי". ערן סיים את שירות החובה בדרגת סמל ראשון. חייו סבבו סביב ביטחון מדינת ישראל.
ביום 10.3.1999 השתחרר ערן משירות החובה ובשל נתוניו ראה אותו שירות הביטחון הכללי (השב"כ) כמתאים להשתלב בשורותיו. הוא התקבל לקורס מאבטחים אך עזב מרצונו והחל לעבוד כמאבטח בתעשייה האווירית. מכיוון שלא יכול היה לשלב את עבודתו זו עם הלימודים לתואר הראשון במכללת 'בית ברל' בשיתוף האוניברסיטה הפתוחה, עזב והחל לעבוד בחנות הדיוטי פרי 'ג'יימס ריצ'רדסון' בנתב"ג. גם שם הצטיין בעבודתו וזכה בהערכה רבה מצד חבריו והממונים עליו. ערן למד בפקולטה למדעי החברה והרוח תוך התמחות באכיפת חוק וקרימינולוגיה. הוא היה סטודנט משקיע ובלט בחריצותו, ואף הומלץ שיקבל מלגת לימודים מקרן המלגות של המרכז האזרחי.
חברי סגל המרצים והסגל המנהלי של מכללת 'בית ברל' זוכרים את ערן כאדם אינטליגנטי, חם, שופע הומור ונעים שיחה. סטודנט משכמו ומעלה.
ביום 24.2.2002 נקרא ערן לשירות מילואים ויצא לתעסוקה מבצעית צפונית לרמאללה.
ביום י"ט באדר תשס"ב (3.3.2002) נפל ערן בפיגוע ירי מצליפת מחבל במחסום 'המשטרה הבריטית' בוואדי חרמיה שבין היישוב עפרה ליישוב עטרת, והוא בן עשרים וחמש. ערן הובא למנוחת עולמים בבית העלמין הצבאי בראשון לציון. לאחר נופלו הועלה ערן לדרגת רב סמל. השאיר אחריו הורים ואח.
במכתב התנחומים למשפחה כתב הרמטכ"ל, רא"ל שאול מופז:"ערן שירת כמש"ק פלסים בפלוגת ההנדסה החטיבתית שבעוצבת 'עידן', אשר בפיקוד מרכז. ערן היה מפקד מעולה, בעל יכולות מקצועיות גבוהות, אשר התנדב לכל משימה. האחריות והיוזמה שהפגין היוו דוגמה ומופת לחיילי היחידה. מפקדיו וחבריו מעידים עליו כי ניחן בשמחת חיים ובחוש הומור, וכי חיוכו לא מש מפניו. בטוחני, כי חסרונו מורגש בקרב מפקדי היחידה וחייליה".
בתעודת ההערכה שנמסרה למשפחתו כתב מפקד החטיבה, אל"ם יוני: "הפלוגה מילאה אחר משימותיה בצורה נחושה ומיטבית תוך חתירה למגע. במהלך הקרב נפגע רס"ל ערן גד ז"ל מכדורי המחבל ונהרג. מפקדיו של ערן מסרו כי במסגרת שירותו הקצר ביחידה נתגלו אישיותו המיוחדת וכושרו המקצועי. על אומץ לבו, תפקודו תחת אש, דבקותו במטרה, נחישותו והדוגמה האישית ששימש מוענקת לו תעודת הערכה זו".
אחיו אמיר הספידו: "בתור ילדים תמיד הגנת עלי וגם כשגדלנו כך גם אתה גדלת והמשכת להגן עלינו, אבל הפעם מהגבולות... אתה המודל שלי לחיקוי. אני מעריץ אותך בחייך ובמותך... אצלך המשפט 'ג'ינג'י זה אופי' זה לא סתם משפט אלא זו המציאות. תמיד עליז ומשרה ביטחון על כולם... אח שלי גיבור, אני מצדיע לך".
האם חנה כתבה: "עצובה ואכזרית הדרך בה נפרדנו. בלעדיך החיים נראים אחרת, עכשיו הימים נהיו ארוכים וקשים, נעלם החיוך הרחב שלך... איך נתת לי נשיקה חפוזה ולא יכולת לתת חיבוק רחב שעד היום כל-כך חסר לי... שימשת לי כאור בחיי, גאווה גדולה וזכות להיות אמך... רציתי שתדע שתמיד סבא נפתלי, אחיך אמיר ואני שאותנו מאוד כיבדת, נישאר מאוחדים בשבילך ותמיד נדאג לזכור אותך כי אתה היית כל עולמנו".
האב אבי מוסיף: "ערן בני יפה התואר, נפש טובה עם ערכים של עשייה מושלמת בכל. מלח הארץ, גיבור מלכות, צדיק כתמר יפרח. בגן עדן תהיה מנוחתך. תחסר לי מאוד-מאוד, אוהב ואזכור אותך לעד".
במשרדי חברת 'ג'יימס ריצ'רדסון' בנתב"ג הוקמה פינת הנצחה לזכרו של ערן.
במרס 2003 חולקה במכללת 'בית ברל' מלגה על שם ערן לתלמידים מצטיינים הלומדים במגמה לקרימינולוגיה ואכיפת חוק.