באתי היום לספר לכם על בכורי דרור הי"ד ועל מאפייני אישיותו, על הניצנים של ראשית ילדותו שהיום בדיעבד, אפשר לראות בהם את זרעי המנהיגות שבדרך. לא תמיד היה כל כך קל וכל כך ברור מה יצא מהילד השובב והמתוחכם הזה, שלא תמיד הלך בשבילים שחרשו לו הורים ומורים, ותמיד הפגין עצמאות בחשיבה ובמעשים לצד סקרנות בלתי נלאית, לבדוק גבולות ופינות חבויות ונידחות שאיש לפניו לא חשב עליהם. אז, בימים הרחוקים ההם, דברים אלו הצריכו ממני כאימא ומהגננות והמורים מידה בלתי מבוטלת של אורך-רוח והתגברות לא פשוטה על מכשולים של חרדות, דאגות ושאלות בלתי פתירות לאותה תקופה כגון: מה יצא מהילד הקטן הזה שכבר אז לא רק שהיה עשוי ללא חת, אלא שהמושג "אחרי" היה לימים, שם נרדף למנהיגותו המבורכת כל כך, החל לבצבץ מעל פני השטח. בקריצת עין ובמילים ספורות הוא סחף אחריו את כל ילדי השכונה ואחר כך את הכיתה, המחלקה, הפלוגה, הגדוד, החטיבה.
כשחפרו תעלות ביוב בכפר סבא, הוא נעלם אחר צהרים אביבי אחד יחד עם רבים מחבריו והוביל אותם במחשכי האדמה בתוך הצינורות הענקיים כשהוא וחבריו יוצאים בצידה האחר של העיר. זאת כשעל פני הקרקע מסתובבות אמהות רבות הלומות דאגה לגורל דרדקיהן. הסקרנות, העצמאות, קביעת היעדים וסימון המטרות, גם אם במבט ראשון הן נראו לעיתים הזויות לחלוטין, היו חלק ממאפייני אישיותו של דרור.
כבר כילד ניכרו אצל דרור ערכים של נתינה לזולת ותרומה למען הכלל. כילד ואחר כך כנער ולימים כבוגר, היו ערכי הכבוד לזולת והניסיון לסייע, לתרום ולהקל - נר לרגליו. הוא נודע כמפקד נחרץ וקשוח, אך רבים ובודאי אנו בני משפחתו הקרובים ידענו לזהות כי מתחת הקליפות הנוקשות כביכול, שנדרשים לו כמפקד המוביל בעקבותיו אנשים - מתחת למעטה החיצוני הסתתר לב רגיש מאין כמוהו. הוא ידע להקשיב למצוקות החייל הבודד, בן משפחה או אדם כלשהו שנקרא על דרכו. הערכים שבין אדם לחברו עמדו אצלו באותו מפלס שעמדו האמונה וקיום מצוות הקב"ה. ולעניין אמונה אוסיף ואדגיש כי לצד היעדים והמטרות שהוא סימן לעצמו, הדלק שהניע אותו היה מורכב מאמונה בלתי מסויגת ביושב מרומים ולא פחות מכך, אמונה באדם, אמונה בצדדים היפים של כל אדם שבזיהוי נכון ניתן ללטש ולהבליט אותם וכך להביאם לידי מיצוי מרבי.
דרור ידע לזהות פוטנציאל ויכולות ללא מבחנים פסיכומטריים כאלה ואחרים. הוא נתן הזדמנויות ואיפשר לפקודיו מרחב בו יכלו להוכיח עצמם ולהצדיק את האימון שרכש להם. מנהיג אמור להיות בעל עין בוחנת המאפשרת לו לראות מעבר לגבולות רמ"ח האיברים ושס"ה הגידים המרכיבים את האדם שמולו. מנהיג טוב ייתן לאחד שכזה הזדמנויות, אך בנוסף ייתן לו גם כתף תומכת ובעיקר - לב חם ואוהב.
משחר ילדותו ניחן דרור במידה בלתי מבוטלת של העזה. הוא לקח סיכונים רבים, תחילה כמעשי קונדס ותעלולים אבל כבר אז יצא מכך הרפתקה כשידו על העליונה. לצד ההעזה והנחישות הרבה הוא ידע לקחת אחריות על מעשים ועל מחדלים. אף פעם לא האשים מישהו אחר בטעויות ולעיתים, גם כשידו לא היתה במעל ה"פשלה" הוא עמד מאחורי ההחלטות וגיבה את העושים במלאכה.
דרור אופיין גם בכוח רצון בלתי נלאה, בדבקות במטרות שהציב לעצמו תוך שהוא מנתב דרכיו וצעדיו בכיוון המטרות. הוא ניחן גם במידה רבה של תובענות, בראש וראשונה מעצמו.
הוא אף פעם לא דרש מאחרים את מה שלא דרש מעצמו. הוא הציב לעצמו רפים גבוהים וחתר לעברם ולעוברם ללא לאות. בדרך סחף איתו גם אחרים תוך דרבון, עידוד ותמיכה בלתי פוסקים. הלהט שלו הדביק גם את אלה שלא היו אתו בראש אחד. בראשית הדרך וכשראו כי הוא נחוש, נחרץ ודבק במטרות ואף משיג אותן, נתנו לו קרדיט וחשבון כמעט פתוח גם בהמשך. וכאן אני מגיעה למרכיב, שלעניות דעתי לא ניתן לפתח אותו - יש מאין. או שיש לך את זה או שאין לך את זה וזו ה"כריזמה". כישורי מנהיגות ניתנים לטיפוח, ללמידה ולשכלול אך אם בייסודך אתה חסר יכולת לסחוף אחריך, להצית את האש בלבבות אחרים אחרי שהנר האישי שלך כבר דולק - תוכל, אולי, להיות חייל מבריק, איש צוות מעולה בתחומי החברה או העבודה, אך לעולם לא מנהיג אמיתי ודגול. וכריזמה היא המאפיין שגננות חדות-עין וגם אמהות יכולות להבחין בו כבר משחר ילדותם של ילדים וילדות כאחד. זהו אותו ילד שכבר בגנון כולם מחקים אותו, נשמעים לדבריו וסרים למרותו. לעיתים די בתנועת-יד או בקריצת עין. ואחר כך, בגיל בוגר יותר, הם מהווים מודל הזדהות ו"סמן ימני, בתחומי החיים השונים. כזה היה דרור שלי ומחומר כזה קרוצים מנהיגים אמיתיים.
ותכונה נוספת שמעלה אני בדעתי הייתה הדחף למצויינות - להיות תמיד הכי טוב במשימה שיצאת אליה, ולא משנה מהם תנאי הפתיחה. אם נטלת על עצמך תפקיד בצע אותו בדרך מושלמת. ולא שדרור היה תלמיד מצטיין! הוא תמיד בחר לו נתיבי מילוט משגרת היומיום בבתי הספר ובמוסדות החינוך. אך כל שעשה - גם אם לא היה לרוח הורים ומורים - עשה בדרכו הוא ובאופן מושלם מבחינתו. הוא היווה דוגמה אישית לביטוי הנפוץ כל כך "אחרי". בעקביות ובהתמדה יצא תמיד לפני כולם, בכל מסגרות חייו, כשהוא לא מתהדר באיצטלת ראש המשפחה או המפקד המהולל. וכך למרבה הצער, הוא גם סיים את חייו, כשהוא רץ ראשון לסמטאות חברון, הרבה לפני חייליו ופקודיו.
לצד הצבת יעדי, היה דרור גם נכון תמיד לעבודה קשה ומאומצת. מנהיג אמיתי, לא די לו בכריזמה ובהיותו נערץ ומוערך. הוא צריך להיות נכון להתייצב שעה שעה על המשמרת ולהתמודד עם אתגרים שהתפקיד מזמן לו ולא אחת, גם משברים. ודווקא בשעת צרה ומצוקה נבחן מנהיג אמיתי. קור-רוח, בדיקת הנתונים, ויצירתיות מחשבתית למציאת פתרונות הולמים ונתיבי מילוט מהמשבר הם כללי ברזל ותכונות יסוד שאינן ניתנות לויתור או להנחה. "הראש היהודי הזה שתמיד ממציא לנו פטנטים" כדבר השיר הידוע ושבגיל צעיר הוא לעיתים מקור דאגה ומטרד, ברבות הימים מתגלה כראש יצירתי עם כיווני חשיבה בלתי שגרתיים ומציאת פתרונות מן הסוג שאף אחד לא חשב עליהם קודם.
דרור ידע להציג לעצמו ואחר כך לאחרים אתגרים וכשאלה נכבשו, עלה מעלה מעלה בסולם. הוא האמין ביכולתו ולא פחות מכך, ביכולת פקודיו והווה לא רק מקור לחיקוי אלא גם מקור להשראה. הוא שיתף אותם בשלבי התכנון והפך אותם לשותפים לרעיונות ואחר כך לביצוע.
ומעל לכל, היה לדרור חזון. חזון זה היה מעוגן בזיקה לערכי תורת ישראל, עם ישראל וארץ ישראל. מנהיג אמיתי שאין לו חזון יכול להנהיג חבורה עד נקודה מסוימת אך לא מעבר לכך. כשמנהיג מציב לו מטרות שמעליהן מרחף הדר החזון, הריהו מצליח לסחוף אחריו, להלהיב ולהדביק גם את הכפופים לו בחזונו שלו. ולצד החזון היתה לו לדרור גאוות יחידה במידה שהיתה מספקת לנפח חזות של אלפי חיילים. היחידות בהן שרת היו תמיד הכי-הכי לדעתו והוא גם הצליח בשקט אך בהתמדה לגרום לכולם סביבו להאמין שאין, פשוט אין, משהו יותר טוב מהיחידה המסוימת, נכון לאותה תקופה. היתה זו צפייה שהגשימה את עצמה והקרינה על כל דרכו ובעקבותיו גם את דרכיהם של ההולכים בעקבותיו.
ועתה אני מבקשת ברשותכם, להוסיף כמה מילים על מנהיגות מסוג שונה. לפני ימים אחדים נאסף בני שי לישיבה של מעלה והצטרף לאחיו דרור. שי היה מנהיג מדגם שונה, ללא דרגות נוצצות על הכתפיים אך עם להט פנימי, דבקות במטרה ובעיקר, ניתוח אנליטי מבריק של מצבים ומציאת פתרונות הולמים לנתונים. שי ידע לא רק לסמן יעדים בתומחים כלכליים אלא גם לגייס אמצעים כדי ליישם ולהוציאם לפועל. מנהיגותו של שי הייתה מן הסוג השקט, המשפיע בדרכי נעם, בניהול משא ומתן קשוחים אך תמיד מתוך כבוד לאחר ולאינטרסים שלו. מנהיגותו ודרכי השפעתו היו ממגנטים דווקא בשקט שבו מתוך עמדת כוח הידע והמידע שמאפיין התקשרות הבינאישית הבלתי אמצעית שלו. הוא ידע להשרות אימון ומאידך, לתת אימון וכמו דרור, ידע לעורר כבוד, הערכה והערצה בקרב כל מי שבא אתו בקשרים.
דרור נהג לומר כי אם אדם שם עצמו במרכז הוא דורך על אחרים והופך להיות גאוותן. המטרה היא זו שצריכה להיות במרכז ולא האדם. כזה היה דרור וכזה היה גם שי. הם היו שם כשרתי המטרות ולא כמטרות בפני עצמם.
ועוד נהג דרור לשנן באזני אחרים: "אם תדע למה תוכל להתגבר על כך איך". האמונה בחיבור לעם ולארץ על כל ערכי התורה היו ה"למה". ואחר סלילת הדרל של ה"למה", ה"איך" היה כבר משימה פשוטה. ויהיה רצון שתשכילו לטפח מנהיגים צעירים שיובילו, איש בתחומו, ליעדים מבורכים.