תפריט נגישות

רס"ל איל שורק ז"ל

מתוך חוברת שהוציאה היחידה לזכרו

חברים מהצבא מספרים על איל

יוגב, חבר מהצוות מספר:
הנוף בכפר אדומים, יפהפה, מקום מדהים לגדול בו, נראה לי נורא מתאים לאיל לגדול בו, למרות שהוא לא גדל כאן כל החיים, אני מסתכל ומבין עכשיו את המשפט "האדם הוא תבנית נוף מולדתו", המקום הזה מאוד מתחבר ומזכיר לי את איל, ההרים והאווירה מאוד מזכירים לי את איל. אני לא יכול לדמיין אותו גדל בשום מקום אחר. איל היה מחובר בכל אבריו לאדמה, למדבר, לנופים של הארץ.
אני זכיתי להיות עם איל בשני המסכמים, היום זה נראה לי מאוד משמעותי, שיצא לי ללכת איתו כל כך הרבה קילומטרים בארץ. זה נראה כאילו שהייתי עם הבן-אדם הנכון במקום הנכון באותם ימים. היום זה נראה לי חשוב, שהלכתי איתו בלילות, ועברתי איתו את מה שעברתי. אני חושב שאיל היה תמיד, בחיים שלו, במסע מתמיד לאמת המוחלטת, בסוף מסכם המסלול, הוא שאל אותי "תגיד יוגב, זה באמת היה כל כך קשה? זה באמת היה מה שפחדנו ממנו כל כך?", היה לו חשוב לראות את הדברים כמו שהם.

יונתן קרני, חבר מהצוות מספר:
בשבילי איל היה אוזן קשבת, ועיניים שאוהבות ומבינות ומקבלות אותך כמו שאתה, ובזכות זה לא משנה לא הדת ולא האמונה, ודווקא בגלל הדרך השונה, אני חושב שהקשר ביננו היה קשר מאוד מיוחד.

אמיתי, חבר מהצוות מספר:
הייתי מתאהב באיל, בגלל הכנות שלו, לפעמים מישהו בצוות היה מעליב מישהו אחר, ואיל תמיד היה בא אלי, עם כל התמימות והכנות, ושואל: "אתה חושב שהוא באמת נעלב?" היה בו כל כך הרבה טוב-לב.
בסוף מסכם המסלול, בעליה להר, כשכל היחידה כבר למעלה, עלינו כולם והחזקנו ידיים, אני החזקתי לאיל את היד, אני נזכר, איך הוא היה נרגש, ממש כמו תינוק, ואמר "לא חשבתי שזה יהיה כל כך כיף...".

עוד מספר אמיתי:
יום אחד, באחת הנסיעות שלנו באוטובוס, היה ברדיו את השיר "חורף 73", ואני אמרתי לאיל שזה שיר מאוד יפה, והוא ענה לי שהמנגינה באמת יפה, אבל שהוא לא אוהב את המילים של השיר, הוא אמר שהם כל הזמן בוכים בשיר, "הבטחתם, הבטחתם...",
גם את השיר "עורי, עור" של אביב גפן, הוא לא אהב, תמיד עיצבן אותו שאומרים שם "כי אנחנו עייפים כל כך, זקוקים למנוחה..." הוא היה אומר, מה זה עייפים, זקוקים למנוחה? אנחנו צריכים להגיד שאנחנו חזקים... מאז אני לא יכול לסבול את השירים האלו.

אסף ניסים, חבר מהצוות מספר:
חבל לי שלא יצא לי לראות את איל כאן (בכפר אדומים), המקום הזה השקט והבהירות החזקה כל כך מתחברים לי אליו.
אני זוכר שתמיד היינו הולכים מכות, בצחוק, בתוך הצוות, ואיל תמיד בא "לחמם" את העניינים, תמיד לא מתערב, אבל בעצם כן, יום אחד אחרי היציאה משכם, ישבנו על הדשא באריאל, והתחלנו ללכת מכות, ואז אמרנו לאיל שהוא תמיד "מחמם", ולא חוטף, אז עכשיו הוא הולך "לחטוף", השכבנו אותו על הדשא והאכלנו אותו דשא, בסוף הוא אמר, כמו כל פעם אחרת שהיינו עושים לו משהו "חכה, חכה אתה עוד תשלם על זה...".

חגי, חבר מהמכינה, וסמ"פ ביחידה, נזכר:
איל, לעומת כל השאר, איפה שהיה קשה, הכי קשה, שם היה מתגלה כוח הרצון האדיר שלו, הוא היה נהנה מהקשיים מהתאגרים. איל היה היחיד שאהב את שבועות הניווט הכי קשים, כל מה שהיה מסביב, השיפוצרים, והדברים הקלים יותר, הוא לא היה סובל אותם... בשבוע איתור נהגים, כל הצוות יצא לנהיגות, ואיל, שלא היה לו רישיון, היה יכול לצאת לרגילה, במקום זה הוא יצא לשבוע ניווט שלם.

יוני בן עמרה, חבר מהצוות ומצוות הקבע מספר:
כשהיינו מדברים, על הקבע, שהחלטנו לחתום, איל תמיד היה אומר, שלא תהיה לו עוד הזדמנות להיות ככה בשביל הכלל, רק בצבא, אתה יכול להיות כל כולך בשביל הכלל.. תמיד הייתי חושב על זה, ולא קולט, לבן אדם יש אישה בהריון בבית, שהוא נכווה כל כך הרבה פעמים מהמפקדים שלו, ועדיין "אני עצמי" שלו לא מאמין אותו... כל הזמן בשביל הכלל...

אסף ויסבורד, חבר מהצוות מספר:
נראה לי, שמה שהכי מגדיל ומתאים לאיל, זה מה שאבא שלו אמר, שאיל היה איזה שהוא מורה, מדריך, כי גם אחרי שהיינו מפקדים יחד (במחזור מרץ 01) והכרתי אותו ממש מקרוב, הייתי מוצא את עצמי מתייעץ איתו ומדבר איתו כאילו היה איזה מדריך לחיים, ותוך כדי דיבור איתו היינו מגיעים לרמות קצת יותר "גבוהות", והוא תמיד היה מראה לי את הדברים בצורה שונה, בצורה יותר לבנה וטהורה.

דודי ואך, מפקד צוות הקבע מספר:
לאיל הייתה תכונה מדהימה, הוא היה עד הסוף בהכל, הוא היה לוקח תפילין לפעילות מבצעית, למרות שידע שלא יהיה לו זמן, "שאם יהיה זמן..." כולם היו לוקחים צ'ופרים והוא לוקח תפילין. ולמרות זאת נושא הדת, שהרבה פעמים בצבא יכול לפגוע בדברים אחרים, אף פעם לא פגע בו, הוא תמיד זכה להערכה, בעיקר בגלל הרצינות הגדולה שלו בכל תחום, למרות שהוא היה מאוד "בלגניסט", הכל היה אצלו מבולגן אבל בכל הרצינות, כשהיינו יוצאים לפעילות, הצוות היה יושב ורואה סרט, ואיל היה יושב לבדו ולומד אלף פעם את ציר הניווט.

כל הצוות נזכר:
איל היה מעין "עוגן" בצוות, החבר הטוב, זה שתמיד, לא משנה מה יקרה, יגיד לך את כל האמת, תמיד ישקיע בכל דבר, תמיד יהיה מסור...

בניית אתרים: לוגו חברת תבונה