* כלל ראשון הוא להאמין בחייל, להאמין בכוחו ולהאמין בהצלחתו.
* לא לצחוק על החייל בפניו ושלא בפניו.
* לחשוב תמיד מה המטרה ולפי זה לפעול.
* להקשיב לחייל.
* אף פעם לא לזלזל בדברים שהחייל אומר, גם אם זה נראה טיפשי כי בטוח יש בהם צד של צדק.
* לעודד את החייל, לתת פידבקים חיוביים ואמיתיים.
* להיות רגיש לבעיותיו (ממש כמו אמא).
* להיות אמיתי, לא לשחק משחקים.
* לא להנפיץ דברים בלתי הגיוניים, החייל לא מטומטם.
* באימונים על הדברים הקטנים.
* לזכור שלא לכל חייל יש תכונות של לוחם. אני צריך לבנות לו אותם עם סבלנות ואם אני לא מצליח האשמה היא בי ולא בחייל. לעולם אין.
* לא להפחיד את החייל לגבי דרישות גבוהות מידי.