יאיר יקירי,
אני יושב עתה, אל מול מניפת תמונותיך האחרונות, המונחות על שולחני. יושב ומביט, יושב ומהרהר, יושב ותוהה.
אני מביט בהדרך, אני מביט בקומתך, אני מתפעל מעוצמתך, מיופייך, מן ההקרנה והעומק שבך, ומן החיות המשתקפת מהם.
אני רואה את הידיים המונחות על המותן, בתנוחה אופיינית של הקשבה. אני חש במבט החודר, המסתקרן, זה שמבקש לומר: אני מקשיב, אני שומע, אני מגלה עניין, אני מחובר. אני כבור סוד, שאינו מאבד אף טיפה.
אני מואר מן האור שאתה מאיר, יאיר, מן העיניים הבוהקות, ומן החיוך הפנימי, המבוייש משהו, מן העוצמה שבשקט שאתה משדר, ומן הגדלות שבענווה שאתה מקרין באישיותך. והכל יחד כמו זועק, כמו מתפרץ, כמו אומר: "עוד יאיר חי, עוד יאיר חי".
תת-אלוף ישראל וייס
הרב הצבאי הראשי