בס"ד
יאיר אני כותב שורות אלו בעיצומו של חג החנוכה- חג האורות, החג שכל כך אפיין אותך, את אישיותך, את דרכך. חנוכה זה חג של גבורה, של ניצחון האור על החושך ואתה גם בשמך סימלת אור וגבורה.
כולנו ראינו איך הגשמת את חלומך מילדות והפכת לקצין בצבא ההגנה לישראל חרף כל הקשיים וההתלבטויות שצצו בדרך. ממך למדנו שאדם המאמין בעצמו והולך בדביקות אחר חלומותיו ושאיפותיו בחיים בסופו של דבר יממש את עצמו ואת חלומותיו.
יאיר, אתה סימלת לנו את כל הדברים הטובים בחיים ואת החיים עצמם. טוב ליבך, צניעותך, יחסך לחברים, למורים ולמשפחה הם רק טיפות קטנות מתוך הנהר הסוער והאדיר שהיית. אתה שטפת את כולנו בנוכחותך, בעוצמתך, בידיעותיך ובחיוכך הכובש. הייתה לך דעה נרחבת על כל דבר שדיברנו, התווכחנו, צחקנו בין אם זה צבא, פוליטיקה, המצב בארץ או להבדיל דיברי תורה שמילאו אותך.
כולנו עדיין מסרבים לעכל את נפילתך ואת גדיעת החיים בשיא יופיים ותפארתם. למרות צניעותך, ואף לעיתים ביישנותך, הצלחנו לראות בבהירות את תכונת המנהיגות שהייתה טבועה בך. דוגמא טובה לכך יכולנו לראות בטיולים הרבים שעשינו בכל הארץ. לא היה טיול אחד שלא התייעצנו עמך בבחירת המקום והמסלול, וכמובן בכולם עמדת בראש החבורה והובלת אותנו אל אותם מקומות קסומים שהיו ידועים, לעיתים, רק לך. כל חייך שידרת לנו את אהבת עם ישראל וארץ ישראל שהיו בך, ואף במותך על קידוש ה' בדרכך הביתה לנווה- צוף שכה אהבת ציוות לנו להמשיך בדרך שבה גדלת וחונכת וליישב את הארץ תוך ביטחון באלוקי ישראל.
זכות גדולה נפלה בחלקי ללמוד אתך במכינה, במדרשיה, להכיר אותך וללמוד ממך דברים רבים שילוו אותי כל חיי.
נזכור אותך ונתגעגע גם לאותם דברים קטנים כמו "חיבוק הדוב" שלך ששידר עוצמה ואהבת רעים.
"תהיה נשמתך צרורה בצרור החיים"
חברך
אושיק