בס"ד
דברים מאת עמיר שקד
חצי שנה כבר חלפה, והפחד הזה, שעומדים לשכוח אדם שכל-כך לא רוצים לשכוח - שוב עולה. אבל גם אם חס ושלום רוצים לשכוח וגם אם רוצים להמשיך הלאה - לא מסוגלים, כי כל פיגוע, כל הרוג, מחזיר אותנו שוב לסבל הפרטי שלנו, לרצח של חבר כל-כך גדול, כל-כך אהוב, חבר שלא היה בו דבר מלבד לב אחד גדול. יאיר הוא מסוג החברים שלעולם לא ייראו כועסים או צועקים על מישהו, וגם אם כן, אז אין מצב שהוא לא יבוא ויתפייס איתם, חבר שמעולם לא דאג לעצמו לפני שווידא שלכולם טוב ולכולם יש הכל. "אבא", זה היה הכינוי בו נהגנו לצחוק עליו עוד מכיתה ז', אבל לו זה לא הזיז כי הוא העריץ את אביו, ואולי גם לא הגיב, כי ידע שבסופו של דבר נגיע אל האמת, שהרי עם השנים הבנו ש"אבא" הוא כינוי שבח ולא גנאי, כי חבר כמוהו הדואג ואוהב שמעולם לא נשמעה ממנו מילה רעה על אדם הוא באמת "אבא".
יאיר, קשה הפרידה!
חבר, שעוד לפני שהתגייסנו, היה ברור לו, שבשבת הראשונה בה יצטרך מישהו להתנדב, יהיה זה הוא, ואם מישהו יזדקק לכל חומר שיפצור או עזרה כלשהי, ימצא אותה תמיד אצל יאיר, וכמובן עם חיוך מאוזן לאוזן. חבר, שעוד לפני שמגיעים לבסיס מחלק את כל האוכל שברשותו, חבר שהארון היחידי בישיבה, ממנו אפשר ליטול בלי רשות, הוא שלו כמובן. ובטיולים אחרי סעודת שבת, החבר היחידי שאפשר להגניב את היד לכיס שלו ולגנוב כמה גרעינים… ועוד לקבל חיוך כל-כך גדול.
יאיר, הכרתָּ כל אבן ואבן בארץ-ישראל, היה ברור לכולם שאם הם נתקעים בכל מקום שהוא, האדם היחידי שיוכל לעזור להם היה אתה, יאיר. אהבת את ההורים והאחים, תמיד דיברת ביראת כבוד על המשפחה שלך, איך ארגנת מהצבא עם צחי ויואב את יום הנישואים של אבא ואמא שכה אהבת ודווקא הצבא שכה אהבת חסם בעדך מלהגיע למסיבה. אבל לא נשברת מכך, והמשכת והתקדמת והבטחת שכשתגיע לדרגה הנכונה תדאג לבנינו. איך דיברת ביראת כבוד על צחי ה"מאגיסט" ועל יואב שיבוא היום ויהיה טייס גדול ועל יעל החמודה שכה אהבת. יאיר, היתה בך פשוט הרבה אהבה שבזכותה זכית שכל-כך הרבה אנשים אוהבים אותך.
יאיר! נרצחת בערב שבת-קודש, אני זוכר את הטלפון האחרון שלי איתך, שלימים הסתבר כשיחת הטלפון האחרונה שדיברת עם מישהו. אמרתי לך: "מתי נראה אותך?" וענית: "מתי שתבוא לבקר בנווה-צוף", ולצערי עניתי לך שאם זה תלוי בי אז כנראה ולא ניפגש. יאיר, לא האמנתי כשהתבשרה לי הבשורה המרה על מותך. יאיר, נרצחת בזמן שסובבה אותך מציאות שכל-כך אהבת ואהבה אותך, נרצחת בהיותך במכונית שכה אהבת, נרצחת בדרכך לנווה-צוף שכה אהבת, נרצחת בהיותך בשרות צבאי שכה אהבת, נרצחת בהיותך יושב ליד אמך שכה אהבת והערצת.
יאיר, שלא תחשוב לרגע שאם לא סבבנו אותך באותן שניות זה אומר שלא היינו שם איתך, כי גם עכשיו כשבגופך אינך איתנו, אין יום ואין שעה ואין דקה ואף שניה שנשמתך הטהורה והטובה איננה איתנו.
תהי נשמתך צרורה בצרור החיים!
בליבנו לכל אורך הדרך
אוהב, עמיר שקד.