בס"ד
דברי עדינה לזכרו של יאיר הי"ד במלאת שנה למותו.
בננו יקירנו!
אהוב ליבנו!
עוד לא הומצאו המילים,
שלתאר יכולים,
עד כמה את חסרונך אנו כואבים,
ומה גדולים וקשים הגעגועים!
געגועים לחיוך המקסים
לחיבוק המדהים
למילה הטובה
שתמיד הייתה במקומה!
בערגה אנו נזכרים
בימי ששי הקסומים
כששירי קרליבך ברקע נשמעים
ואנחנו בארוחת בוקר יושבים,
משוחחים, מתלבטים, חוויות מעבירים
ואפילו לפעמים, על דא ועל הא מתווכחים...
ואח"כ הטלפונים האינסופיים
עם החברים הרבים
שאז נראו לנו קצת מוגזמים,
והיום, אותם טלפונים מאותם חברים מקסימים
את לבנו כל-כך מחממים!
גאה הֶיֶה בחבריך, שאותנו באהבה עוטפים,
דואגים ושואלים, ולכל עזרה שמתבקשים מיד נרתמים,
שובל של אוהבים וכואבים אחריך השארת
חברים, שלהם חבר נאמן הייתָ, משפחה שאהבת
הורים ומורים, שלְכַבּדַם תמיד השתדלת,
וסתם מכרים, שלהם את פניך הארת.
מצמררת המחשבה
שזו העוצמה באחת נדמה,
וכעת בכזו שלווה והשלמה
מכוסה באמא אדמה
תחת זו המצבה
שמאבן עשויה,
אבל לך יקירי
הדברים וודאי מאד ברורים
אם זו החלטת היושב במרומים
את דינו מקבלים ללא עוררין
יאיר! כזה הייתָ!
שאין מקריות בחיים! לנו אמרתָ
שהכל משמים, תמיד האמנתָ
ועל בורא עולמים בעיניים עיוורות סמכתָ
ולכן, יקירי!
אם בשלוות נפשך אנו חפצים
ושתנוח על משכבך בשלום אנו מבקשים
להלעיטך בכאבנו אנו מפסיקים
ולך אנו מבטיחים
שלעמוד על רגלינו אנו משתדלים,
לא תמיד כל-כך מצליחים,
לפעמים מועדים וקצת שוקעים,
אבל אז, מכוחותיך הגדולים שואבים,
במשפחה וחברים נעזרים,
ואז מתגברים, וקדימה ממשיכים...
ולבסוף, מתפללים אנו ומבקשים מבורא עולמים
שיצרור את נשמתך בצרור החיים,
ותעמוד לגורלך לקץ הימים
מאתנו, כל האוהבים!