בס"ד
דברים שאמרה סבתא אסתר נבנצאל על קברו של יאיר הי"ד במלאת שלושים למותו
לעיתים קרובות, אנו נוהגים לצרף את שמות פרשיות התורה, ואנו אומרים: "אחרי מות - קדושים אמור".
אבל, כל אלה שהכירו את יאיר, והם רבים רבים, יודעים, שכל מילה שנאמרה כאן היא האמת לאמיתה.
ברצוני לעמוד כאן על תכונה מיוחדת של יאיר, והיא הקשר הקרוב עם ההורים והמשפחה.
באחת מהחופשות שלו, הוא סיפר לי כי החברים יצאו לטיול. שמחתי שלא הצטרף אליהם. כולנו מכירים את הצעירים הללו, שדמם תוסס בעורקיהם, עדיין אינם מודעים כל כך לערכם של החיים, והם מסכנים אותם לא פעם, בפזיזות ובקלות דעת.
שאלתי אותו: "ולמה לא הצטרפת?" והוא אמר "ההורים לא כל כך מסכימים" אמרתי לו: "החברים לא הפצירו בך?" והוא אמר: "כן, הם הפצירו בי, ואחד אפילו אמר, אל תשאל שאלות, פשוט תעמיד אותם בפני עובדה".
ואז הוא הוסיף "ההורים שלי שכל כך אוהבים אותי, דואגים לי ורוצים בשבילי את הטוב ביותר, איך אני יכול לעשות להם דבר כזה?"
הדברים נגעו ללבי. לא בכל יום אדם זוכה לשמוע מפי ילד מילים כאלה, של הכרת תודה.
לאחרונה, כאשר היה בקורס קצינים, הוא אמר לי פעם "אבא ישמח כאשר אהיה קצין". אמרתי לו "אתה עושה את זה בשביל אבא?" והוא אמר: "לא, אני עצמי רוצה, אבל אני שמח שאבא ישמח".
בהלוויה מישהוא אמר לי: "הקב"ה לוקח אליו את הטובים ביותר" ואני, במר לבי, שאלתי: "בשביל מה, מה הוא עושה אתם שם?" והוא ענה: "הוא מושיב אותם ליד כסא הכבוד, ומתפאר במעשה ידיו". הדברים האלה עזרו לי קצת.
לפני שנה וחצי, סבא יקותיאל נקרא לישיבה של מעלה. אני בטוחה שהוא קבל את פני נכדו בזרועות פתוחות.
ההפסד הנורא הוא שלנו, והרווח כולו שלו.
ת.נ.צ.ב.ה
הכותבת בדמע
סבתא אסתר