משפחת נבנצאל היקרה:
הוא היה המפקד שלנו.
בהשוואה אליכם - למשפחה, לחברים, למכרים ולשכנים, לא היתה לנו הזכות להכיר הכרות עמוקה את יאיר.
לא זכינו לשהות מספיק זמן במחיצתו. אך הזמן הזה, די היה בו, כדי להכיר את כל הטוב והיפה שהיה טמון ביאיר.
הגדולה של יאיר היתה בכך, שעצם היותו מפקד וקצין, לא שינתה את אישיותו, אלא רק העצימה את האנושיות שלו.
טוב הלב, הענווה, הצניעות והרצון לעזור, היו מתכונותיו הבולטות, ואנו פקודיו, יכולנו להבחין בכך מהרגע הראשון שהגיע אלינו, ולכן כל-כך אהבנו אותו.
לפי הדרך בה נהג בנו, נראה היה שהמדד שלו להצלחה בתור מפקד היה בעיניו - מידת האושר של חייליו.
מותו של יאיר השאיר בנו ריק, חלל שאף אחד לא יוכל למלא.
יאיר היה מעין "אבא" שלנו, וההרגשה שמציפה אותנו כעת, היא הגעגוע למישהוא שיתמוך בנו, יחייך אלינו, יהיה לנו למשענת ולאוזן קשבת, ויגיד כמו תמיד - "אל תדאגו, יהיה בסדר, אני כבר אדאג לזה".
אנו יכולים רק לנסות ולתאר לעצמנו, עד כמה כבד הצער והיגון שפקד אתכם. אנו מחזקים את ידיכם, ושולחים איחולי החלמה מהירה לאם עדינה.
שלכם
אלי, ענת, אדוה, ליאת, הילה.
חיילי שלישות גדוד 5114.
כ"ז באייר, תשס"א