בבנימין זוכרים את הנופלים.
מאות מתושבי בנימין, תלמידות האולפנות והמשפחות השכולות התכנסו לטקס מרגש בבית יד לבנים בואדי חרמיה.
פורסם בתאריך: 01/01/1970 02:00 באתר המועצה.
הטקס המרכזי של יום הזיכרון במועצה אזורית מטה בנימין, התקיים כמדי שנה, בבית יד לבנים שבצומת הגיבורים. מאות רבות של תושבי בנימין, תלמידות האולפנות האזוריות, עובדי המועצה, והמשפחות השכולות התכנסו לטקס מרגש. הטקס נפתח בהקראת שמותיהם של 99 נופלי בנימין, חיילים ואזרחים.
יו"ר המועצה האזורית מטה בנימין, אבי רואה, "ביום זה מתייחד עם ישראל עם זכר בניו ובנותיו שנהרגו במילוי תפקידם להגנה על העם והארץ ואלה שנהרגו בשל רצונם לחיות כיהודים בארץ ישראל. וכאן כמו בכל שנה אנחנו מתייחדים ומציינים את זכרם של תושבי בנימין ובני משפחותים שנהרגו ונרצחו מאז ראשית ההתישבות המתחדשת בחבל בנימין.. 'ואעבור עלייך ואראך מתבוססת בדמייך ואומר לך בדמייך חיי ואומר לך בדמייך חיי'. ביום זה אנו ממשיכים ומחזקים את הקשר בין הבנים והבנות שנפלו על קדושת ה', העם והארץ והקשר החזק שבין ישראל לאדמתו. ואתן המשפחות השכולות שעינכם אדומות גם כשאתם שמחים, היו סמוכים ובטוחים כי זכרם של יקירכם מלווה אותנו בכל יום בעשיה ובבניה ובעיקר בחינוך הדורות הבאים לאור גבורתם ועוז רוחם של יקירכם הקדושים".
מח"ט בנימין אל"מ יובל גז, אמר בטקס, "יום הזיכרון שלנו, יום הזיכרון שלי אינו מסתכם ביום אחד, הוא ממשיך ומהדהד ללא הפסקה יום-יום, שעה שעה, הולך איתי לכל מקום ומלווה בכל בחלטה, הוא תמיד שם, נוכח נפקד. לפני פחות מחודש, מרחק קצר מהמקום בו אנו עומדים איבדנו לוחם ללא חט, לוחם גולני, בן ההתישבות, אלחי הי"ד אשר נפל במשימת ההגנה. חיוכו ונחישותו לא ימושו מזכרוננו. מי יתן וזהו החלל האחרון שנפער בליבנו. גם בעת הזו ובשנה שחלפה, אנו נלחמים ביום ובלילה מול גלי הטרור המבקשים לפגוע בזכותנו לחיים בארץ הזו, בזכותנו לחיים בנחלת אבותינו. מעל במה זאת מבטיח אני כי מפקדי וחיילי צה"ל מוכנים להגן ולנצח! נעמוד איתן מול כל מבקשי רעתנו, נפעל בשילוב זרועות וערבות הדדית עם כלל גורמי הביטחון וההתישבות תוך אמונה שלמה בצדקת דרכנו תוך שמירה על ערכנו, ערכי עם הנצח - כי זהו סוד כוחנו הטמון באחדותנו".
שר החקלאות, אורי אריאל, אמר בטקס "יום הזיכרון הוא יום של חשבון נפש. אני מסתכל לאחור בסיפוק גדול, זכינו להיות חלק מתקומת העם והארץ. הקמנו כאן ישובים נהדרים שיש בהם אהבת תורה והארץ וערבות הדדית, מופת ודוגמא. אך המבט מופנה היום בעיקר קדימה- מה עדיין לא עשינו? על מה שלא עשינו צריך כל אחד מאיתנו לתת דין וחשבון. עוד אין מליון יהודים ביו"ש עוד אי אפשר להתפלל בהר הבית. ירושלים עדיין לא לגמרי מאוחדת. הדור הצעיר שנמצא כאן היום, דעו לכם שהגיע תורכם, תורכם לקחת אחריות ולהוביל את הארץ והעם למחוזות הרבה יותר טובים. "בקש שלום ורדפהו" עלינו לבקש שלום בינינו, ולא רק לבקש שלום, עלינו לרדוף שלום, לא רק ביום הזיכרון, כל השנה כולה, כאן בקרב עמנו בארץ וגם בתפוצות. אני מתפלל שנמשיך לעשות ולפעול ולהיות נכונים תמיד לכל אתגר, בבניין הארץ ובהגנה עליה".
חגית אורעד ארבל, אלמנתו של רועי ארבל הי"ד, שנרצח בפיגוע ירי אמרה "רועי שלי, בשנה וחצי האחרונות קרו כל מיני דברים מופלאים במשפחתנו: טל ואמונה חגגו בת מצווה...אור התחילה ללמוד במגדל עוז, ממש תלמידת חכם כמוך, וביום אחד הספרים המיותמים שלך לאחר 13 שנים מצאו את דרכם לידיה של אור...חננאל חגג בר מתווה השנה ובחרדת קודש נכנס תחת עול מצוות. וגם הוא החיה את התפילין והסידור שלך, ומשתדל להחיות אותם יום יום. מיום ליום אני רואה כמה הוא דומה לך וכמה הוא שונה ממך. אודיה נאבקה על זכותנו על הארץ בפינוי עמונה, ילדה עם אמת פנימית איתנה שנאה דורשת ונאה מקיימת.הילדים שלנו שלך ושלי, גדלים והופכים להיות מיוחדים ובעלי פנימיות מדהימה. כל אחד ואחד מהם דומה לך, אני רואה זאת יום יום. הלוואי והיית פה איתנו כדי לנות מכל זה.אתה חסר לנו יום יום שעה שעה, חגית שלך.