איל התגייס ליחידת מגלן במרץ 1999, עבר את מסלול הכשרת הלוחם ביחידה, לאחר סיום המסלול יצא איל להיות סמל של צוות טירונים בבא"ח (מחזור מרץ 01), ולאחר מכן היה למפקד בפלוגת תומכי הלחימה של הצנחנים. לאחר שסיים את תפקידו כמפקד, חזר איל לצוותו, והיה לוחם ביחידה. לפני שחרור הצוות, עלה רעיון ביחידה, לעשות צוות קבע, שיוביל בפעילות המבצעית, איל מתוך אידיאולוגיה ואמונה שלמה בצדקת הדרך, החליט להצטרף לצוות הקבע, על אף שאשתו יעל הייתה בהריון עם ילדם הבכור. איל הוביל את הצוות באמונה שלו כי "זה מה שצריך לעשות עכשיו, ושכך הוא תורם למדינה".
ב-8 ביוני 2002, שישי בלילה (02:00), כשבוע לפני שהיה צריך להשתחרר מהצבא, התעורר איל למשמע יריות סמוך לקרוואן שלו ושל יעל בשכונת צור-שלום שליד כרמי צור. איל נעל במהירות נעליים, לקח את נשקו ויצא אל מחוץ לקרוואן. עוד לפני שהספיק להבין מה קורה, נורה ונדקר איל והתמוטט בפתח ביתו. אשתו יעל, בחודש התשיעי להריונה, יצאה אליו - ומיד נורתה גם היא והתמוטטה לצידו.
שני מחבלים של החמאס, טיפסו דרך הוואדי המפריד בין העיירה הפלשתינית חלחול, למאחז הקרוואנים. המחבלים לבשו מכנסיים צבאיות וחולצת טריקו. אחד המחבלים אחז ברובה קלצ'ניקוב והשני ברובה אם-16. שניהם חגרו על גופם אפוד קרב ובו מחסניות, רימונים, סכין, גרזן, מספרים לחיתוך גדרות ומשקפת.
שני חיילי תותחנים, המוצבים במאחז כרמי-צור במסגרת אבט"שים, זיהו את המחבלים, דיווחו על כך בקשר ופתחו בנוהל מעצר חשוד. המחבלים השיבו בירי צרורות, החיילים מיהרו לתפוס עמדות מוגנות והשיבו אש לעבר המחבלים, אבל ככל הנראה לא ניסו ליצור מגע. בשלב הזה התפצלו המחבלים והחלו לרוץ לעבר הקרוואנים, אחד מהם הגיע לקרוואן של איל ויעל וירה בהם למוות. בהמשך התנהל קרב יריות בין דוד תורג'מן, תושב הישוב, לבין אחד המחבלים, במשך 10 דקות. תורג'מן נפצע מיריות המחבל. כוח מילואים הממוקם בבסיס צבאי סמוך, הגיע למקום תוך דקות. הם החלו בקרב יריות עם המחבלים, מהירו נפצעו 5 חיילי מילואים. אחד הקצינים בכוח המילואים, הסתער לעבר אחד המחבלים והצליח לחסלו. המחבל השני נפצע אך הצליח להימלט לכיוון חלחול. אחד החיילים, רס"ל שלום מרדכי, נפגע אנוש מצרור יריות שפגע בפלג גופו העליון, הוא הובל לבית החולים, אך שם נפטר מפצעיו.
כוחות גדולים של צבא ומשטרה, וביניהם גם לוחמי היחידה, חבריו של איל, שעוד לא ידעו על האסון הנורא, ערכו סריקות וחיפושים באזור, בסיוע פצצות תאורה ומסוקים. הכוחות סרקו בית-בית בחלחול, ומצאו את נשקו של המחבל זרוק בוואדי. אך לא הצליחו לתפוס את המחבל השני.
תנועת החמאס בחברון נטלה אחריות על ביצוע הפיגוע.
ב-28.10.02 עצרו לוחמי היחידה, את המחבל השני שביצע את הפיגוע בו נהרגו איל ויעל.