הדברים נאמרו בטקס של מ.א. מטה בנימין, ביום הזיכרון לחללי צה"ל וחללי פעולות האיבה תשע"ה
גבי הי"ד, בן מרים ואברהם, נולד בכ"ט בטבת תשכ"ו. גדל בירוחם עם אחיו יעקב, תומר וישראל ואחותו עליזה. גבי למד בישיבת ימית בגוש קטיף. ושירת בצבא בגדוד "צבר" של חטיבת גבעתי. אחרי שחרורו היה ממקימי הישוב כפר-דרום בגוש קטיף, שם התיישב עם רעייתו אביגיל מיד אחרי נישואיהם, כשהיו במקום רק משפחות בודדות. הוא עבד בבניית הבתים בישוב, והיה קשור בכל מאודו לכפר-דרום וראה בכך שליחות גדולה.
לגבי ואביגיל נולדו ששה ילדים: אלישיב, תמר, נעם, אוריה, שילה ועדי-פנינה. גבי היה אדם אוהב את הבריות, מכניס אורחים ומשפיע חסד על סביבותיו. היתה בו מידת כיבוד הורים מיוחדת. גבי היה בעל אמונה פשוטה ואמיתית "חסיד", המתבטל בפני תלמידי חכמים.
איש שמח עם חיוך תמידי על הפנים.
חבריו מספרים על כך שהיה איש של שלום שמעולם לא רב עם איש.מלבד נגרות, התחביב אותו הפך למקצוע, אהב גבי מאוד את השירה האנדלוסית ושירת יהודי צפון אפריקה. היה לו קול מיוחד וכשרון פיוטי, ובימים הנוראים היה משמש כחזן בישוב מגוריו.
יום שני כ"ב בחשון תשס"א. בבוקר נזרק על-ידי מחבלים מטען חבלה אל "אוטובוס הילדים", שנסע מכפר-דרום לבית הספר האזורי ובו תלמידים, עובדי בית הספר ומספר חברים מהישוב. בפיצוץ נהרגו שניים מנוסעי האוטובוס, גבי ביטון ומירי אמיתי, ושמונה נוסעים נפצעו.
גבי היה בן 34 במותו. הניח הורים ואחים, אישה וששה ילדים, אשר משתדלים כולם להמשיך את דרכו המיוחדת בחיים. לאחר מותו עברה משפחתו להתגורר במבוא חורון, ומאז הצטרפו למשפחות השכול במטה בנימין.
עדי-בתו של גבי- הייתה בת שלושה חודשים כשאביה נרצח.
ילדיו של גבי הקליטו שיר לזכרו - "אבא"