קורות חיים
עֹפר, בנם של יוכבד ויהודה פיירמן, נולד בתל אביב ביום י' בחשוון תש"ך (11.11.1959). אח של מתי ורחל.
הוא גדל בתל אביב ובבת ים ולמד בבית הספר היסודי "ראשונים" בבת ים ובתיכון "אורט יד שפירא" בתל אביב.
לאחר סיום לימודיו התגייס לצבא, שירת בחיל החימוש בבקעת הירדן והמשיך בשירות קבע ביחידת חימוש שמוקמה בלבנון במהלך "מלחמת לבנון הראשונה".
לאחר שחרורו מהצבא הוא עבד בתחומי האחזקה והאבטחה אצל מגוון מעסיקים. בין השאר, עבד 15 שנים באגף התברואה של עיריית ירושלים.
עֹפר היה נשוי לציונה ואבא ליפעת ולמתנאל. המשפחה התגוררה תחילה בבית שמש. הוא עבד שם כאיש תחזוקה, שתחזק בין השאר את ספסלי הרחוב ואת הגינה הציבורית. הרב גולדהירש, חבר מועצת עיריית בית שמש דאז, סיפר: "עֹפר היה מארגן תמיד את הכיבוד באספות של הוועד והיה כמין יושב ראש ועד הרחוב. הוא גידל משפחה למופת והיה איש חסד ברמ"ח איבריו. תמיד נתן בחיוך ובאהבה גדולה ללא קשר להשתייכותך למגזר חרדי או כיפה סרוגה. ישבתי איתו שעות רבות בביתו וגיליתי איש נדיר בעל לב ענק. כשעזב את השכונה, כל הרחוב הרגיש כאילו אחד מבני המשפחה שלו עזב".
עם חלוף השנים, משפחת פיירמן עברה להתגורר ביישוב עלי שבמועצה האזורית מטה בנימין. עֹפר עבד במחלקת הכלבייה של המועצה ובאוניברסיטה באריאל בתפקידי שמירה ואבטחה. במקום מגוריו, הוא העלה לראש סדרי העדיפות שלו את תחום איכות הסביבה, ודאג בקביעות לשפר ולהטמיע אותה בקרב הדורות הצעירים שבעלי.
הוא נודע שם בשמחת החיים שהפיץ, ברגישותו לזולת ובאהבת החינם שהעניק. מתי אחיו סיפר ש"היה איש אנושי כל כך, רגיש ואוהב אדם ותמיד אוהב לעזור", ויאיר שכנו העיד: "כשקניתי דירה לא ידעתי שקניתי שכן. הוא עבד בלהיות שכן. אהב לדבר, לשתף, לעזור, לתת עצות... הסתובב בחנוכה ושאל, 'למי חסרה חנוכייה? אם צריך, תרדו קומה'. ביום העצמאות הוא שאל 'למה אין לך דגל? תרד קומה ואביא לך'".
הוסיף משה, חברו: "לעֹפר הייתה רגישות שהרבה אנשים לא ניחנים בה. אני חבר ועד ביישוב ומדי פעם נפגשים תושבים ואתה יודע שבכל מפגש כזה עֹפר יגיע ויספר על התמרור שהתעקם ועל המנורה שחסרה ועל המדרכה שלא צבעו אותה בצבעים הנכונים... הוא היה אוהב לעזור והיה מאוד מעורב בחברה שלנו''.
ביום שלישי א' בתמוז תשפ"ג (20.06.2023) בצהריים עֹפר נסע לתדלק את רכבו בתחנת דלק הסמוכה לעלי. שני מחבלים עם נשק אוטומטי הגיעו לשטח התחנה ולמסעדת החומוס שבמקום, ירו ללא הבחנה ורצחו אותו ועוד שלושה צעירים שהיו שם.
עֹפר פיירמן נרצח על ידי מחבלים סמוך ליישוב עלי בא' בתמוז תשפ"ג (20.06.2023), בן 63 בהירצחו. הוא הובא למנוחות בבית העלמין בעלי. הותיר אחריו אישה, בן ובת, אח ואחות.
מתנאל בנו ספד לו: "עשיתי הכול כדי שאבא יהיה גאה בי. הוא ליווה אותי בדברים הפשוטים. כולם הכירו אותו, כל חייל שנכנס לעלי. בימי שישי הוא היה מביא לי שניצלים לבסיס. אני מקבל חמגשית חצי ריקה, והוא אמר לי 'השארתי לש"ג'".
ספד לו מתי אחיו: "אני אחיך הגדול ועצוב להיות במעמד הזה... עֹפר תמיד היה הראשון לעזור. הילד הכי מתוק בשכונה ובעולם. מה רצית רק, לתדלק את הרכב? אנחנו המומים ושבורים וזה לא נתפס. אנו המשפחה מבטיחים לך לשמור אחד על השני".
יו"ר היישוב עלי, אריאל אלמליח, ספד לו: "אי אפשר להיפרד מעֹפר. מי ישמור על הפועלים? מי יחייך אלינו? מי ישמור על הסדר התקין? הוא חלק מאיתנו, הפנים של היישוב זה עֹפר. כל העולם עומד ומתקיים בזכות אנשים כמוך עֹפר".
קובי חברו ספד לו: "עֹפר, איש נעים הליכות, ישיר וישר. כמה אהבת את היישוב, את הרחוב, כמה אהבת את הנוף. כמה תחסר לנו. כמה עוד נצטרך ללמוד את המשפט 'בדמייך חיי'. חיים שנגדעו מרשעות לשמה. נאמין שאפשר גם אחרת - נפריח וניישב".
יאיר שכנו סיפר: "קשה לסכם בן אדם כזה, ססגוני ועם כל כך הרבה צבעוניות... עֹפר הרגיש את היישוב, אהב את כולנו. היה הראשון לבדוק את החשמל ואת התאורה. יותר משהוא אהב, הוא הרגיש. אמרתי תמיד לילדים קחו דוגמה מעֹפר לחריצות, להתמדה. היית שמח כל כך, מצחיק כל הזמן. אנשים לא יודעים כמה אתה ביישן... היית בלי מסכות, בלי פוליטיקלי קורקט. אתה חסר לי, עם החיוך הנצחי שלך עם הרווח בין השיניים, עם השמחה".
ספד לו נריה שכנו: "עֹפר היה מקדם שלום. הוא לא פחד לתבוע יותר ולהגיד יותר מה אפשר לשפר. הוא לא עשה חשבון מה יגידו, הוא היה חי וכל חייו היו מלאי חיות. עֹפר היה אלוף של חסדים קטנים ושקטים... אם משהו לא היה בסדר, הוא לא היה אדיש".
קובי, תושב עלי, ספד לו: "האיש עם החיוך, נעים הליכות. כמה אהבת את היישוב, כמה אהבת את השבילים, הנוף, ואת המוזיקה העדינה שמתנגנת בין ההרים".
ביישוב עלי בנו "ספסלי עֹפר" לזכרו, שעל כל אחד מהם נכתב: "הוא היה איש מלא אהבה, רגישות, אכפתיות ומאיר פנים לכל אדם".