קורות חיים
בנם של שמעון וגילה. נולד ביום י"ח בסיוון תשנ"ה (16.6.1995) בירושלים. הילד השישי של הוריו, אח של שגיא, רעות, איתמר, נריה, תהילה ורינת.
אבינועם גדל והתחנך בירושלים. הוא ניחן במידות נעלות, אהבת תורה והארץ, דבקות במטרה ויראת שמים טהורה. תמיד שאף לחיות בעוצמה הגדולה ביותר בכל המישורים, עמל והתאמץ בכדי לעשות זאת - בבית הספר היסודי ובישיבה התיכונית "נועם", שבהם בלט באישיותו הקורנת והנעימה ובכישוריו החברתיים והיווה דמות משמעותית.
אבינועם אהב וכיבד את משפחתו, תמיד נהג בהוריו בכבוד וביראה. הוא גם שאף לעזור לאחרים בכל הזדמנות, בצנעה ובמסירות התנדב ב"שלווה", ארגון המסייע לפעוטות, לילדים ולבני נוער הלוקים בשכלם או בגופם, וב"איל"ן", ארגון מתנדבים למען ילדים נכים.
הוא מאוד אהב לטייל ולהתהלך בשבילי הארץ, לצלם ולתעד את יופיו של הטבע ואת מראות החיים. את התמונות שצילם נהג לחלק לחבריו עם הקדשה אישית מלב ללב. בתקופת לימודיו בתיכון הוביל את חבריו במסע ב"שביל ישראל". "במסע חייו הוא השלים את שביל ישראל", כתבו בני המשפחה, "ופסע בשבילים רבים נוספים בארץ. הוא פסע בנתיב הענווה, היראה והדבקות בה', נגע בליבותיהם של כל מכיריו ואוהביו. אבינועם לא שכח לשמור על קשר רצוף ואוהב עם המשפחה שהייתה עבורו חלק משמעותי מהמסע".
לאורך השנים הירבה לכתוב. רק לאחר נפילתו גילו בני המשפחה אוצר: יומנים קטנים, פנקסים, רשימות וכתבים פרי עטו. הוא כתב רבות, תחילה בענייני היום וכעבור זמן מה בעניינים הנוגעים ללב ולנפש, ובהם עבודת המידות, החיים, הקשיים והעמידה בפניהם. פנקס ירוק אחד הסב את תשומת לב המשפחה. בפנקס מאה ושישים עמודי הודיה, ובכל אחד ואחד מהם כתב מילות תודה והוקיר את הפשוט ואת הנשגב, את הארץ ואת יופייה, את המשפחה, את מעלותיו הטובות וגם את מגרעותיו, ובייחוד את היכולת לגבור עליהן.
עבודת המידות הייתה אבן הפינה בחייו של אבינועם, ועל יסודותיה עיצב והקציע את מידותיו. הוא עמל, למד, סיכם וחקר והעלה על הכתב את הרהורי ליבו ואת יסודות משנת חייו ותפיסת עולמו. "שמחה", "ביקורת", "אמת", "סדר", "רחמים", "גבורה" ו"אהבה" היו מקצת המידות שנחרטו בין שורות המחברת שהקצה לעבודת המידות. בכל מאודו הוא כיוון את ליבו כדי לשפר את מידותיו. אחיו שגיא סיפר שמידותיו הטובות נתגלו כבר בהיותו רך בשנים: "מגיל קטן ראו שיש לך אישיות מיוחדת. לא השארת אותה במקום, הבאת אותה למעלות גבוהות. השאיפות שלך להגיע גבוה התבטאו בכל דבר שעשית..."
לאחר הישיבה התיכונית למד בישיבת "אשתמוע" שבהרי יהודה, בה הקדיש את זמנו לגדול בתורה ובמידות והיה מהתלמידים המובילים והבולטים. הוא הצליח להתגבר ולכבוש את היעדים שהציב לעצמו, כולל הגשמת חלומו ללמוד בישיבה באלון מורה, שם המשיך לבנות את הבניין הרוחני שלו ומשם יצא לקיים את מצוות "עזרת ישראל מיד צר" בצבא הגנה לישראל. הרב אליקים לבנון, ראש הישיבה, סיפר שהיה מתוק, עקשן ואידיאליסט, צעיר שהגשים את חזונו ובחר ללכת בדרך התורה והספר לצד דרך המעשה והחיל.
אבינועם התגייס לצה"ל בכ"ח בסיוון תשע"ד (26.6.2014), ושירת כחייל וכמפקד בגדוד 411 של חיל התותחנים. אבינועם דוד, שהיה כדוד המלך - "עֲדִינוֹ הָעֶצְנִי'', עדין במידות וביראת ה' וגם קשה כארז בהתמדה ועקשנות - היה מהחיילים המובילים בחיל התותחנים, ויצא לקורס קצינים בהמלצת מפקדיו. את קורס הקצינים לא סיים ולמרות שיכל להשתחרר, רצה להביא לידי ביטוי את כלי הפיקוד שלמד ולפקד על צוות תותחנים. הוא פיקד על חייליו במסירות ובהשקעה עצומה גם כאשר נפצע בידו באחד מהתרגילים.
בפק"ל האישי שנשא עמו היה באורח קבע ספר 'מסילת ישרים', העוסק בתיקון המידות, אותו למד בהתמדה ויישם את הכתוב בו בדרכו האישית. כך כתב באחד מהתרגילים ברמת הגולן: "'מוקשים היזהר!' השלטים האלה מזכירים לי את 'מסילת ישרים'. כל העולם הזה הוא מוקשים וחייבים להיזהר. אם לא ניזהר ניפול. אך בחיים האמיתיים, חייבים לדעת שאין שלטים. יהי רצון שה' ייתן לנו בינה להבחין בין יום ובין לילה".
עידן, חבר לשירות, סיפר: "ז' בתשרי תשע"ה, היינו בטירונות, מסע מפל"ג ראשון. קמנו באמצע הלילה - צעקות ה-'הקפצה'. זה לא המצב הכי נחמד לקום לפתע בצורה כזו, ויותר מכך המחשבה על מה שמתוכנן להמשך הערב, עד הבוקר. אני רואה את אבינועם כבר עומד ליד הפק"ל מים כדי שאף אחד לא יחשוב לסחוב אותו במקומו... תוך כדי ההתארגנות והדיבורים מסביב הוא אומר לי: 'צריך לחפש מה אפשר לקחת אלינו מכל דבר בחיים, או לפחות מדבר מיוחד כמו מסע'. דבריו נתנו לי להסתכל באור שונה על המסע הזה". וכך תיאר מפגש נוסף ביניהם: "לילה אחד, עניין אותי לראות למה אבינועם לא הולך לישון. ראיתי אותו עם מחברת פתוחה - כותב לעצמו. בין מחברותיו הוא אמר לי שיש לו מחברת של 'עין טובה' ובה הוא כותב כל יום מחשבות טובות שיש לו על אנשים, במיוחד כאלה שבאופן ראשוני היה לו יותר קשה לסנגר עליהם".
סיפר גיא, מפקד ביחידה: "לפני צאת הסוללה לחופשת ראש השנה ביקשתי ממפקדי לכתוב לי בזמנם החופשי מכתב על פיקוד. במכתב התבקשו המפקדים לכתוב על כמה נושאים. הנושא הראשון - מה התכונה הכי חשובה למפקד? שאר השאלות עסקו במה מייחד אותך כמפקד, בדרך הפיקוד שלך על אנשיך. אבינועם בחר לדבר על טהרה. על היכולת להיות קשוב לאנשים באופן מלא, ללא אינטרס אישי, ולהוות דוגמה אישית אמיתית ומלאה".
בין הרשימות שנתגלו בחדרו לאחר נפילתו היו גם דברים על שירותו ועל החלטתו להיות מפקד. כך כתב: "השעה כמעט 1:00 בלילה, ט"ז אלול. אלול! היום ירד לי האסימון איפה אני נמצא. קרה לי משהו מאוד מוזר. באמצע סליחות הלכתי למצפה ופשוט התחלתי לבכות. נראה לי שקשה לנפש שלי הניגוד שבי, שאני רוצה לצאת לקצינים. החלטתי! ואז פשוט התחלתי לבכות כמו תינוק....
עכשיו השליחות שלי היא בצבא. ואני יוצא מתוך מחשבה במצוותך: 'שהיו כל מעשינו לשם שמים'. יכול להיות שאני לא אהיה בתחושה הזאת כל השירות. אך אני רוצה בזה, ואני צריך לבכות כדי להיות שם, שערי דמעה לא ננעלו לעולם לפני יושב מרומים אבא אוהב...
אני רוצה להגיע לפסגה הזאת להיות קצין דתי אמיתי. כיפה מכובדת ציצית בחוץ ספר אורות של הרב קוק ביד או בלב, עייף מעמל של 'כלל ישראל'. אם אגיע לשם אני אהיה מאושר. אני אגיע לשם, אני לא מוותר! אני באמת רוצה להגיע לשם להיות חייל בצבאו של דוד המלך...
אני רוצה להתלכלך עם החיילים שלי, לזחול איתם ממש ולרדת איתם לאן שהם הולכים, דוגמה אישית זה א-ב של פיקוד, אני לא מנהל שנשאר למעלה, זו ענוות אמת...
בצה"ל אני רוצה להיות בשמחה. אסור להיות שבור. צריך לחשוב על העתיד על כמה טוב עכשיו, אם הייתי מספר לסבא רבה שלי שאני קצין בקרבי עם כיפה הוא היה צוהל משמחה. פשוט צריך לחייך, ולפעמים זה קשה וצריך לעשות את זה בכוח, לחייך כמו שנהנים וניהנה".
אבינועם חלם לחזור לישיבה לאחר השירות הצבאי, ולהמשיך שם בבניית קומה נוספת בבניין אישיותו ומידותיו.
ביום 27.9.2017 השתתף בתרגיל באזור צומת השריון שברמת הגולן, ובמהלכו התהפך התומ"ת (תותח מתנייע) ששהה בו. הוא נהרג בהתהפכות, איתו נהרג גם סגן אבשלום יצחק ערמוני ונפצעו ארבעה חיילים.
סמל ראשון אבינועם דוד כהן נפל ביום רביעי, ז' בתשרי תשע"ח (27.9.2017), בפעילות מבצעית ברמת הגולן. בן עשרים ושתיים בנפלו. הוא הובא למנוחות בבית העלמין הצבאי בהר הרצל בירושלים. הניח אחריו הורים, שלוש אחיות ושלושה אחים.
לאחר נפילתו הרמטכ"ל הכיר ביכולותיו ותכונותיו ולאחר התייעצות עם מפקדיו של אבינועם בחר להעניק לו את דרגת הקצין – סגן משנה, באופן חריג ויוצא דופן בצה"ל.
מאות ליוו את אבינועם לבית עולמו, ובהם בני המשפחה, רבנים, חברים לנשק וחברים מהישיבה, שרים ואנשי ציבור. ההלוויה נמשכה שעות, לאחר ההספדים והטקס הצבאי נשארו החברים והמשפחה לשיר שירי נשמה נוגים ונוגעים אל תוך הלילה.
ספד האב: "היום איבד צה"ל את אחד החיילים הטובים ביותר, מפקד בצה"ל. היום הפסיד עם ישראל נשמה טהורה בין כסה לעשור, לפני יום כיפור. עשרים ושתיים שנים קיבלנו מה' מתנה, ואנחנו צריכים להחזיר אותה, והחזרנו אותה. זה כואב, זה כואב, זה כואב. אבל אנחנו מקבלים את זה".
הילה, גיסתו של אבינועם, הודתה לו: "אני רק רוצה להגיד לך תודה. תודה שלימדת אותי מה היא מסירות למשפחה גם אם אתה עייף... אתה הדוד הכי מגניב ... אני רוצה לבקש ממך שתרעיד את כיסא הכבוד, שהגאולה תבוא, שהקדוש ברוך הוא ייתן כוח למשפחה".
חן גיסתו כתבה דברי פרידה שלימים הולחנו לשיר, תחילתם מתהילים פרק ק' והמשיכה במילות תודה שאבינועם - דוד עצמו כתב. " 'מזמור לתודה הריעו לה' כל הארץ, כי הוא עשנו ולא אנחנו ואנחנו עמו וצאן מרעיתו'. תודה על שקיעה מיוחדת בכל יום, תודה על החיים, תודה על הורים יקרים ודואגים, תודה על אנשים טובים, תודה על כל פרח שפורח, תודה על ארץ יפה כל כך. תודה על מים חמים במקלחת, תודה שיש לי אחיינים מתוקים, תודה על היכולת להיות רוחני, תודה שאני אדם פשוט, תודה שנולדתי בירושלים! ".
ספד הרב אליקים לבנון: "'עדינו העצני', נעים הליכות, מצוין במידות טובות ובאהבת תורה, חייל ומפקד למופת ואהוב על חבריו".
סגן־אלוף אפי, מפקד הגדוד, ספד: "תמיד התרשמתי מהנכונות שלך לעמוד במשימה. בשיחה עם המפקד שלך גיליתי שכתבת לו מכתב על תפיסת הפיקוד שלך. מכתב זה דיבר כולו על ערכים ואנשים. שילוב של שני מאפיינים מרכזיים בדמותך הפיקודית. בתרגיל האחרון השתתפת, היית פעיל ואמרת לנו: 'אני כאן, לכן אני אשפיע ואפיק את המרב'. במהלך התרגיל נעת, פרסת, ירית עד אותו רגע שבו נפלתם מהתותח המתנייע שכל כך הערכתם. אנו מתחייבים לעשות כל מה שביכולתנו כדי ללמוד מהאירוע וכדי שלא יקרה שוב".
בהלוויה נשא דברים שר החינוך נפתלי בנט: "מספרים כאן על חייל יוצא דופן שתמיד חיפש לעזור, שנשא באופן קבוע בווסט שלו חומש, ספר 'תהילים' ו'מסילת ישרים'. כשהמפקד שלו גילה את הספרים בציוד שלו, הוא הופתע ואבינועם הסביר לו שמבחינתו הם כלי לחימה. אבינועם לא היה אמור להיות בתותח המתנייע באירוע בגלל שנפצע באימון לפני שבועיים. מפקדיו לא הבינו איך הוא מבקש לחזור לצבא בשעה שיש מי שמנצלים גימלים כדי לצאת ממנו. האסון שלכם הוא האסון של כולנו".
בהשראת פנקס התודה של אבינועם, שאותו מצאו בני משפחתו לאחר נפילתו, הם יצרו פנקס לזכרו, בו כתובות תודותיו ולצידן מקום לכל אחד ואחד לרשום את התודות שלו. הפנקס מופץ לכול - לראשי המדינה, לרבנים, לחיילים, לתלמידי תיכון ואפילו לילדי הגן, ובהקדמה נכתב: "אם תיקחו את הפנקס הזה ותמלאו אותו בתודות שלכם, תמשיכו את דרכו היפה של אבינועם ותוסיפו אור בעולם".
אבינועם זכה, וכבר פחות משנה מנפילתו הוקמה "ישיבת אבינועם" ביישוב תפוח שבשומרון. הישיבה הוקמה על ידי הישיבה באלון מורה שבה למד ותלמידיה לומדים תורה מתוך עומק רצינות ופשטות, בדרך שבה למד גם הוא.
בח' בסיוון תשע"ט, 11.6.2019, נחנך ביישוב אלון מורה "בית אבינועם" שהוקם על ידי המשפחה ועמותת "שפרה - פשוט לאהוב". הבית מיועד לחיילים המשרתים באזור ולצידו מצפה לעבר הרי שומרון, הר גריזים ועיבל ושכם, מקומות שאבינועם הירבה לצפות בהם בהיותו תלמיד במקום.
אהבת התורה ואהבת המולדת, אהבת הבריות ואהבת החיים היו יסודות רוחו של אבינועם. בהשראה זו יצרו בני משפחתו אתר אינטרנט לזכרו ולעילוי נשמתו. באתר שיר שנכתב מתוך כתביו, סרטון המספר על חייו, על משנתו ועל תפיסת עולמו, תמונות מחייו ותיעוד של כתבי היד, הרשימות ודברי התורה שגילו בחדרו לאחר נפילתו. הסרטונים גם ניתנים לצפייה ביוטיוב.
המשפחה מתכננת להוציא את כתביו של אבינועם בספר, וכן נמצא בהכנה ספר תורה שנכתב לעילוי נשמתו.
אבינועם מונצח באתר הזיכרון לחללי חיל התותחנים בזכרון יעקב.