רס"ל ישי בן אבו ז"ל

ישי בן אבו
לחדר נרות בן 25 בנפלו
בן זהבה ודוד יצחק
נולד בירושלים
בכ' בסיון תשנ"א, 2/6/1991
משילה
שרת בחיל הנדסה
התגייס ב-9.1.2009
נפל בעת מילוי תפקידו
בי"ד בשבט תשע"ו, 24/1/2016
מקום קבורה: שילה
הותיר: הורים, אחות ושבעה אחים

קורות חיים

בן זהבה ודוד יצחק. ישי נולד בירושלים ביום כ' בסיוון תשנ"א (2.6.1991). בן שישי למשפחה בת תשעה ילדים, אח של אליה שלמה, אוריאל, אלחנן, חגי, יואב, יגאל, מאיר ושירה.

ישי גדל והתחנך ביישוב שילה. שגיא וענונו, תושב שילה, סיפר על ישי: "הוא בא ממשפחה טובה... בנו של הרב דוד בן אבו, דמות מרכזית ביישוב שילה. הוא כיבד מאוד את ההורים שלו. אימא ואבא שלו היו בשבילו מקום ראשון".

איציק מירון, תושב שילה ומכר של המשפחה סיפר: "ישי היה בעל אישיות חמה, בחור מאוד שמח ומאוד חרוץ. מחייך לכולם, בעל מאור פנים ומאוד חברותי. בעל נוכחות בולטת, מתעניין בכל מי שפגש ביישוב".

שגיא, שהיה גם מעסיקו תיעד: "בחור טוב עם לב זהב, חמד של בחור, נשמה טובה, אין מישהו שיכול להגיד עליו משהו לא טוב. עבד איתי כשנתיים שלוש לפני שהתגייס. אהב לעזור לכולם. בחור שכולם אהבו".

ישי התגייס לצבא ב-9 בנובמבר 2009. את שירותו הסדיר עשה בחיל ההנדסה כמפעיל ציוד מכני הנדסי (צמ"ה). בתום שירותו הצבאי התגייס ישי לצבא קבע והמשיך לשרת בחיל ההנדסה ב"חטיבה המרחבית יהודה 9336", שימש מנהל עבודות ההנדסה של החטיבה.

מפקדו סגן-אלוף חנן אביאל, סגן מפקד חטיבת שומרון, סיפר עליו: "על ישי אפשר לכתוב הרבה דברים, אבל יותר מכול אפשר לכתוב דבר אחד - פשטות. ישי היה איש עבודה מסור ופשוט. בלטה לי אצלו חדוות העבודה והמסירות. ראו זאת בחיוכו הרחב ובמאור הפנים, במילה הטובה בבוקר, בהקפדה על הפרטים הקטנים ביותר בכל משימה. הוא לא היה נח עד שהמשימה הסתיימה.

בהמשך למסירותו האינסופית הוא קיבל את אות ההצטיינות מראש מטה פיקוד מרכז. מעשה קטן אשר הביע הערכה גדולה על עבודתו הרבה, נקודת ציון קטנה שבה יכולתי לפרגן לו".

והוסיף: "המפגשים היום יומיים שלנו זכורים לי תמיד כחוויה טובה, ישי נעם לי מאוד. ההתחברות עם האנשים הייתה לו קלה, הוא היה אוהב אדם גדול ואהוב על כולם".

יקיר אמירי, חבר ששירת אתו ביחידה סיפר: "ישי התנדב ראשון כשהתחיל המבצע ("צוק איתן", יולי 2014). הוא היה מקדימה, חצה את הגדר ראשון ופתח את הדרך בשביל שאר הכוחות. הוא חילץ טנקים ונגמ"שים שנתקעו במקומות מסוכנים ובנה מגננים שיגנו על שאר הכוחות. ישי סיכן את עצמו בשביל אחרים ולא היסס לרגע. הוא היה צנוע ותמיד עזר לחברים".

אלון אברג'ל, חבר לשירות הצבאי, תיאר: "זוכר היטב את התקופה איתך בגזרת חברון, מעבר ללוחם אמיץ היית איש של עבודה שנותן את כל כולו לצבא הגנה לישראל. בן אדם חכם עם לב רחב, שהוא לא מפקד, אלא יותר, כמו מנהיג של מחלקה, מודל לחיקוי, בן אדם עם המון חוכמת חיים. זוכר היטב את החינוך שנתת לנו ומה שלימדת אותנו בדרכים שלך".

רב-סמל ישי נפל בעת מילוי תפקידו ביום י"ד בשבט תשע"ו (24.1.2016), בתאונת דרכים שאירעה בצומת המשטרה הבריטית באזור בנימין, בוואדי חרמייה, בהיותו בדרכו לבסיס.

בן עשרים וחמש בנופלו. ישי הובא למנוחות בבית העלמין בשילה. הותיר אחריו הורים, שבעה אחים ואחות אחת.

אחיו, מאיר סיפר: "היינו קרובים אחד לשני כל המשפחה. היינו יוצאים לבלות ביחד כל האחים. הוא היה אדם משפחתי, השתדל להגיע לכל האירועים המשפחתיים ולעזור להורים. הוא אהב לעזור ותמיד היה שמח לעזור. הוא עדיין היה גר בבית, אז פתאום כשנכנסתי לחדר שלו וקלטתי שהוא ריק, ראיתי את התמונות שלו בבית, פתאום קלטתי שהוא לא באמת יחזור".

תיאר האח חגי: "כל שבוע שעובר הגעגוע בי גובר. כבר שנתיים שהחיים חולפים בתחושה של חוסר. אני מתגעגע לחיוך שלך, לצחוק שלך שובר החומות, לכעוס איתך, לצחוק איתך, לשמוח איתך, להתווכח איתך ובעיקר לחיות אותך".

והמשיך: "אח יקר שלי, אין מילים שימלאו את הריק בלעדיך! ... אתה כל כך חסר בשבתות בשולחן שבת, בשקט שלך, כשהיית מסכים איתי כשכולם לא, כשהיית מתווכח איתי כשכולם לא, כשהיית אוכל את החומוס שלך, את השניצלים ליגה שלך, שעד היום אנחנו מנסים לחקות בלי הצלחה, כשהיית נמרח על הספה גמור מעייפות בזמן שכולם צועקים... כשהיית בפוזת ישיבה שלך עם האחיינים עליך, מי ישמע אתה כבר סבא. ביום יום, בשיחות, במפגשים, בחלומות שלנו להתעשר יום אחד, ובכל רגע יקר שהיה לנו יחד בחיים. אני כל כך אוהב אותך וכל כך מתגעגע".

בת הזוג של ישי, עדי חדד, סיפרה: "שנה עברה... אתה יודע, אני כבר לא אותה אחת שהכרת... לילה אחד אנחנו חוגגים את יום ההולדת שלי ולילה אחרי אני מוצאת את עצמי מעל הקבר שלך... קשה לי להיות לבד... קשה לי לספר את הסיפור שלנו לבד... קשה לי לחיות את היום יום כשאתה לא לצידי, קשה לי לראות את הטוב כשרע גדול מסתיר לי אותו, אבל הכי קשה לי זה לא לדעת מה איתך, אני דואגת לך... איך הולך לך שם? איך אני אדע מתי אתה שמח ומתי אתה עצוב? איך האדם שהיה הכי קרוב אלי - היום הכי רחוק ממני?... אני מתגעגעת אליך מאוד, ישי".

עדי המשיכה: "אני קוראת ושומעת את כל מה שמספרים על ישי. כולם איבדו אדם שאהב לעזור... אני איבדתי את העתיד שלי, את השמחה שלי את בן הזוג שלי ואת התוכניות שלנו להמשך. בשבילי ישי היית כל החיים, הלב שלך, המשענת, בן הזוג התומך, המפרגן, המייעץ, האוהב עד הסוף".

חברים כתבו על ישי: "בן, אח, וחבר אהוב. הייתה בו שמחת חיים עם עוצמה פנימית וחיוך תמידי וביישני. הייתה בו חריצות ראויה להערצה, לצד ענווה פשוטה. הייתה לו המסירות המלאה למשפחה ולעבודה בצבא... ישי היה חבר של אוזן קשבת. היה חביב על הבריות והיה לו גם צחוק שאי אפשר לעמוד בפניו. הייתה בו הגינות שיש בה כבוד הדדי לכל אדם באשר הוא אדם. הוא היה איש שהאדם והרעות היו הציר המרכזי באישיותו".

מאיר, האח, התגייס ושירת כלוחם ב"גדוד שמשון" ב"חטיבת כפיר". לאחר נפילתו של ישי, החליט ללכת בדרכו ולעבור לשרת ב"חטיבת יהודה": "אין יום שאני לא חושב עליו, הוא לא יוצא לי מהראש. בכל פעולה, בכל נסיעה שאני עושה. כל יום מחדש אני מתמודד עם המראות שאחי ראה ועם האנשים שאחי חי לצידם... הבחירה הזו הייתה קשה, אך מצד שני, היה בה משהו מנחם, לראות את האנשים שהיו אתו, לשמוע איך הוא היה, לראות איזה פרויקטים הוא עשה ולדעת שאני סוג של ממשיך את הדרך שלו, זהו סוג של נחמה".

ספר תורה הוכנס לבית הכנסת לעילוי נשמתו של ישי. מאיר האח כתב: "אז במקום לחגוג לך יום הולדת, הכנסנו ספר תורה לעילוי נשמתך... אני מקווה שזה עושה לך קצת נחת שם למעלה, מעט נחמה בין כל הגעגוע המתמשך הזה. מזל טוב אחי האהוב, אני מקווה שהם חוגגים לך כמו שצריך שם למעלה, כי כאן השתדלנו לחגוג לך כמה שאפשר..."

ביוני 2016 נחנך "בית ישי" - בית חם לחיילים ביישוב שילה. הבית נבנה להנצחת זכרו של ישי ביוזמת חברו, מאיר אביטן ובעזרתו של בני שוהם, אב שכול שאיבד את בנו באינתיפאדה הראשונה. המקום נועד לארח חיילים שמשרתים באזור או עוברים בו, לתת להם פינה חמה בה הם מקבלים שתייה וכיבוד ומקום מסתור מפני החום או הקור בדרכם הביתה או בדרכם לבסיס. בטקס חנוכת הבית השתתפו בכירים מהצבא, רבנים, ראש מועצת בנימין, אבי רואה, בני משפחה וחברים. מאיר אחיו ציין: "ישי היה רוצה שזה יקרה כי הוא אהב חיילים ורצה לפנק אותם".

פינת הנצחה הוקמה לזכרו של ישי בחטיבה בה שירת, "חטיבת יהודה".

מדי שנה, סמוך ליום השנה לנפילת ישי, מתקיים סיור באזור בנימין לזכרו. ההשתתפות פתוחה לציבור הרחב. יואב, האח נשא דברים באחד הסיורים: "שנים עשר חודשים, אין יום שאתה לא עובר לי בראש עם שאלות וגעגועים. זכינו גם השנה לעשות סיור לזכרך באזורים שבהם שירתת. במהלכו חילקנו שי לחיילים ולמדנו על מורשת גוש עציון".