רס"ל אמיר-דרור אלי ז"ל

קורות חיים

בנם הבכור של מלכה ודוד. נולד ביום ה' בטבת תשל"ז (26.12.1976) בירושלים לזוג הורים אוהבים וצעירים. את שנותיו הראשונות עשה בשכונת תלפיות. עוד כילד היה חברותי מאוד, חייכן, וביקש מהוריו "תקנו לי חבר". כשהיה בן שלוש שנים, נולד אחיו עוז. בהיותו בן שש, עברה המשפחה למעונה החדש בשכונת פת, וכאן נולדה האחות שרית. שלושת האחים אהבו מאוד זה את זה ופיתחו מערכת של חברות יפה.

אמיר למד בבית הספר היסודי "פת" והמשיך לבית הספר התיכון המקיף "דנמרק". כתלמיד במגמת האלקטרוניקה המשיך לכיתות י"ג-י"ד בלימודי טכנאי הנדסאי אלקטרוניקה ב"מכללת אורט" שבירושלים.

בשנת 1992 הצטרפה למשפחה האחות גלית ואמיר קיבלה בחום ובשמחה.

אמיר התגייס לצבא כעתודאי ועבר טירונות בקיץ 1996. בסוף קיץ זה נסעה המשפחה כולה לטיול בלתי נשכח בארצות-הברית, ובילתה בהנאה רבה בפארקים שבאורלנדו. אמיר קיבל על עצמו את תפקיד מורה הדרך וכן שימש כצלם המשפחה. חודש ימים בילתה המשפחה בצוותא וחזרה לארץ עם טעם של עוד. אמיר המשיך בלימודיו ושירת בצבא בחיל הקשר והתקשוב באגף "מיוחדים" המבצע פעילויות ביטחוניות.

במהלך שירותו השתתף אמיר בפרויקטים חסויים וחשובים לביטחון המדינה. עבודתו ביחידה, כך העידו מפקדו הישיר ומפקד חיל התקשוב, תרמה ותמשיך לתרום עוד שנים רבות לביטחונה של מדינת ישראל. כתב מפקדו: "בתחילת דרכך בצה"ל, לאחר לימודיך לתואר הנדסאי, סיימת בין המובילים בקורס טכנאי מערכות מחשב המקבל לשירותיו את האיכותיים שבחיילי חיל הקשר. בשל הישגיך בקורס נבחרת לשרת ביחידה, ובאותה מידה, בלי לדעת יותר מדי, בחרת בנו כמקום שירותך. מיום הגיעך לענף הפגנת את כישוריך, הן בטיפול מסור במערכות הקיימות והן בשותפות פעילה ויוזמת בתכנון והקמה של הדור הבא. בדרכך השקטה והצנועה ידעת לא רק לעשות בעצמך אלא לרתום ולהפעיל את חבריך ליחידה, הן כחייל צעיר והן בשלב מאוחר יותר בתפקידך כטכנאי ראשי."

אחד הפרויקטים שליווה אמיר בתחום התקשוב המבצעי, זכה בפרס ביטחון ישראל.

אהבתו של אמיר למחשבים גרמה לו להתמקצע ולהתמצא בכל נבכי המחשב. לכל חבר, שכן או קרוב משפחה שביקש את עזרתו ותמיכתו בפתרון בעיות במחשב עזר בשמחה ובמסירות, מכל הלב והנשמה. יכולת הנתינה של אמיר והרצון לעזור לזולת התבטאו גם בתחומים אחרים - בכל מקום בו נדרשה עזרתו היה מתייצב ומסייע באהבה. דמותו המיוחדת והנדירה, יופיו, חיוכו הביישן, חוכמתו וצניעותו הותירו רישומם על כל מי שהכירו.

בשנת 1997 עברה המשפחה לביתה החדש שביישוב אדם (גבע בנימין). התינוקת שיראל הצטרפה למשפחה, והשמחה הייתה גדולה. אמיר גילה אהבה מיוחדת לצילום, ומצלמתו הנציחה תמונות נוף רבות ואת אחיו ואחיותיו האהובים.

אמיר אהב מאוד את הים ואהבה זו הובילה אותו לשכור דירה בתל-אביב בקרבת הים. הוא היה חבר במועדון "הגלשן" בתל-אביב, ובכל הזדמנות יצא לגלוש.

אמיר הספיק להגשים את חלומו הגדול לטייל ברחבי העולם. הוא טייל כעשרה ימים בלונדון, ולאחר מכן בילה חמישה חודשים בדרום אמריקה, פגש חברים חדשים ונהנה מכל רגע. אמיר ידע טעמן של חוויות מסעירות כראפטינג, סנפלינג, ואף עבר קורס מצנחי רחיפה. שבר ברגל הביא להפסקה מוקדמת של הטיול ולחזרה ארצה.

בעקבות פנייתם של מפקדיו נעתר אמיר לחתום על שירות קבע. כשלוש שנים שירת בענף "מיוחדים", ונהנה מתפקידו ומעבודה משותפת עם חבריו ליחידה. לקראת לימודיו המתוכננים בתחום הנדסת חשמל ומחשבים במכללת חולון, הודיע על פרישתו מהצבא.

ביום י"ד בטבת תשס"ג (18.12.2002) נפל אמיר בעת מילוי תפקידו והוא בן עשרים ושש. הוא הובא למנוחת עולמים בבית העלמין הצבאי בהר הרצל שבירושלים. הניח הורים, אח ושלוש אחיות.

במכתב הניחומים למשפחה השכולה כתב סגן-אלוף מוטי צחור, מפקד היחידה: "אמיר הפגין את כישוריו הרבים בכל אשר עשה. כחייל צעיר, סיים בין המובילים בקורס טכנאי מערכות המחשב בחיל הקשר, קורס המקבל לשורותיו את האיכותיים שבחיילים. בשל הישגיו בקורס ולאחר ריאיון אישי, נבחר אמיר לשרת ביחידה.

"ואמנם, אמיר הפגין בשירותו עמנו יכולת מעשית גבוהה במיוחד ורצון עז להצליח ולתרום. אמיר קידם רבות את הכשירות המבצעית של המערכות עליהן היה מופקד.

העיסוק ביחידה הנו מהתחומים שהשתיקה יפה להם. מערכות המידע, הפיקוד, השליטה והבקרה להן תרם אמיר ממקצועיותו הרבה מהוות מרכיב מרכזי ביכולת המערך ובתרומתו לביטחון המדינה.

"אמיר היה אדם אהוד על מפקדיו ועל חבריו. בזכות נועם הליכותיו, הצליח לרתום את חבריו לעשייה משותפת, המבוססת על אמון הדדי ועזרה לזולת."

כתב מפקדו: "לפני שבוע בדיוק נפגשנו לשיחת סיכום. סיכום של תקופה. שוחחנו על פועלך הרב ביחידה ועל תכניותיך לעתיד. ... לפני כשנה היית אמור להשתחרר, ביקשתי ממך לשקול את האפשרות להמשיך ולהתנדב לתקופת שירות קבע נוספת ולאחר היסוסים והתלבטויות הסכמת, ובתנאי שתוכל לממש חלום לטייל טיול ארוך בחו"ל, שלשמחתי התגשם. חזרת מלא חוויות לחיים עם שמחה ורצון להמשיך ולתרום.

"במהלך התקופה האחרונה שיתפת אותי בהתלבטויותיך לגבי המשך שירותך, ולאחר מחשבה הודעת לי שהחלטת להשתחרר ולהמשיך בלימודי הנדסה מתוך שאיפה למיצוי מלוא יכולתך. אין לי ספק שהיית מצליח בלימודיך כשם שהצלחת בכל אשר עשית.

"בשיחתנו לא הסתפקת בקבלת מחמאות על תפקודך ותרומתך בשנים האחרונות ובשיחה על תכניותיך. בדרכך השקטה, הצנועה והמיוחדת הסברת לי מה צריך לדעתך לעשות בעתיד ואיך לקדם את העשייה בענף. בדרכך ידעת לנתח את הדברים בבהירות, ואני מבטיח כי אני ביחד עם חבריך ליחידה בסדיר ובמילואים נשתדל, כמיטב יכולתנו, לעמוד בציפיותיך."

יהי זכרו ברוך.