בס"ד
(דברי ההספד של אמא מלכה - באזכרה לשלושים באולפנת ערד בה למדה אביטל)
אביטל שלנו היתה בתנו הבכורה, בעוד חודש ימלאו לה 27 שנים.
את שנות ילדותה בילתה בין שבילי המושב, גן-הילדים אליו צעדה בשמחה כל יום עם שמלה אחרת.
לביה"ס היסודי בסעד נכנסה כשהיא קטנה בגיל אבל בשלה ובוגרת, ולמרות שקבוצת גילה היתה קטנה התחברה אביטל בקלות לבנות הקיבוץ. ועל כך תעיד מרב חברתה הטובה שאת רוב שנותיהן בילו יחדיו. אביטל בלטה בביה"ס בסעד כילדה שקטה, עדינה, ביישנית ותלמידה טובה. את האצבע להרים בכיתה לא רצתה אפילו אם את התשובה ידעה.
בכיתה ג' הצטרפה לבני-עקיבא שתמיד אהבה ומאז לכל המחנות הצטרפה.
בשנות לימודיה באולפנא הדריכה אביטל בסניף בתקומה וכבר אז למדנו לדעת כמה היא משקיענית. ימים כלילות מחשבותיה ומעשיה היו – כיצד לקדם את החניכים? כיצד לרתק אותם בפעולות? איך לגרום להם לת'שופרים ערכיים?
אביטל היתה דעתנית ובישיבות צוות בסניף השפיעה רבות ושמשה דוגמא. אחת מחניכותיה שהיא בוגרת האולפנא למדה באחד מקיבוצי הסביבה. אך חשה שהרמה הדתית אינה מספקת. לאחר סח"נשים עם אביטל ובזכות האכפתיות של אביטל והשכנועים שהאולפנא היא מקום טוב להעשרה ערכית תורנית עברה החניכה לאולפנא.
חברות רבות רכשה אביטל בשנות לימודיה כאן ואיתן נשאר הקשר – רחלי, מרב וגלית.
כל ההתחלות קשות.
בכיתה ט' הניתוק מהבית לא היה קל ולכן פעמיים בשבוע באופן די קבוע נסענו להביא ממתקים ולתת חיבוק. בפעם הראשונה שהגענו לאולפנא לא התלהבנו מהתנאים הפיזיים , אך, אביטל תמיד אמרה: "התנאים זה פרט קטן, חמימות ואהבה יש כאן וזה העיקר.
פרט זה באופיה בלט גם בהמשך חייה כשיחד עם אבי הקימו את ביתם בקראוון על גבעה ליד עלי.
בשמינית באולפנא התעצמה והתפתחה הרוחניות הדתית. השרוול הלך והתארך, המחשוף שהלך ונסגר. ההקפדה על תפילות היום-יום ושבת. הכיוון היה ברור וללא ספקות.
שנתיים שרות - תרומה למדינה, זה היה אופיה ששאף לנתינה.
הקשר עם מדריכותיה באולפנא ששמשו לה דוגמא. עד שבבוא היום שמשה אביטל דוגמא לאחרים. ומתוך אידאל נשארה בבית בגבעה עם 2 ילדים כשאבי בעלה משכים קום ונוסע בכבישי השומרון ללמוד בישיבת "הר-המור".
אביטל, מסכת חייך היתה קצרה, קצרה מדי. אך הספקת בפחות מכ"ז שנותיך, להתפתח ולבנות עם אבי בית חם ושמח. בית שמושתת על אדני התורה והאהבה. יגאל ונדב נכדינו האהובים שהשארתם לנו ימשיכו בע"ה לשיר על שולחן השבת את "אשת-חיל" שאת בחייך היית כה ראויה לו.
ובימים של ערב ראש-השנה ויום הדין הרעישי שמים ואמרי לריבונו של עולם שבידו כוס הנחמות – שיאמר לצרותינו די.