סגן עמיחי יעקב שמשון מרחביה ז"ל

רשימות לזכרו
מכתב זיכרון לעמיחי מרחביה / עשהאל לובוצקי



עמיחי. חבר נפש שלא אשכח לעולם. דמותך נחקקה בתודעתי: צניעות, דבקות באמת, אהבת תורה, חשיבה מקורית ומעמיקה, תעצומות נפש, אהבת העם והארץ, חברות אמת, לוחם ומפקד נערץ ועוד...

כל אלו תכונות ותארים שבהם מנסים לאפיין אותך, והרשימה עוד ארוכה, וכל אחד מהם בא לידי ביטוי בצורה מופלאה באישיותך. עמיחי, ב-24 שנות חייך שילבת בדרכך המקורית תורה עם דרך ארץ. 'עדינו העצני' כבר נאמר עליך. עדין כתולעת ביחסך לבריות ובאהבה לחייליך, קשה כעץ באמונה ובאיתנות כנגד הקמים עלינו. עמיחי, נפלת בראש חייליך במלחמה על הארץ שכה אהבת. קידשת שם שמים ברבים, וכמה הולמים אותך דברי הרמב"ם במשנה תורה הלכות יסודי התורה (פרק ה' הלכה ד'): ...הרי זה קידש את השם ברבים, כדניאל חנניה מישאל ועזריה ורבי עקיבה וחביריו; ואלו הן הרוגי מלכות, שאין מעלה על מעלתם, ועליהם נאמר "כי עליך הורגנו כל היום נחשבנו כצאן טבחה" (תהילים מד,כג), ועליהם נאמר "אספו לי, חסידי כורתי בריתי, עלי זבח" (תהילים נ,ה).

היכרותי עם עמיחי החלה בטירונות גולני במחנה פלס. התגייסנו בחודש מרץ 2003 למחלקת בני ישיבות בגדוד 51. רוב החיילים הגיעו לטירונות בקבוצות מהישיבות, ואף שעמיחי הגיע לבדו מהישיבה, תוך ימים מספר הוא נעשה מעורה בכל המתרחש במחלקה. עמיחי היה ראש וראשון למתנדבים במחלקה, החל מתורנות ושמירות, ועד נתינת כתף תחת האלונקה או מוכנות להישאר בשבת בבסיס במקום חבר. לעמיחי היה חוש ביקורתי מפותח, והוא לא חשך את שבט לשונו גם ממפקדי המחלקה. עם זאת, דברי הביקורת נאמרו תמיד בחיוך ובנועם, ובדרך כלל התלוותה להם הצעה לשיפור. במקרים רבים הייתה זו ביקורת עצמית, ועמיחי דרש מעצמו לא פחות משדרש מאחרים, לפיכך דבריו התקבלו באהדה.

חלק מעמדות השמירה היו זוגיות. שמחתי לשמור עם עמיחי. כך ציפו לי שעתיים ויותר של שיחות על מגוון נושאים מרתקים: חיי הישיבה אל מול הצבא, מצב הנוער הדתי לאומי, כיצד צריך צבא יהודי להיראות, מה אפשר לשפר בפלוגה, איך מחזקים את ההתיישבות, חידוש תורני שלמדנו ועוד… כל נושא שעלה התפתח לדיון מעניין, ולעמיחי הייתה יכולת להעניק תובנות חדשות בכל נושא. תמיד ציפיתי לשמוע תובנות אלו. הן נבעו גם מידע רחב, תורני וכללי, וגם מחשיבה מעמיקה ומקורית. הייתה לעמיחי יכולת לנתח אירוע או תופעה בהקשרים רחבים יותר, יכולת לדאות במחשבתו מעבר לגלוי ולברור.

במחלקת בני"ש יש לעתים נטייה להסתגר ולא להיפתח לשאר לחיילי הפלוגה. עמיחי ראה חשיבות גדולה ברכישת חברים מהפלוגה, וסייע רבות להשכנת שלום בין החיילים. הוא היה רגוע ושלֵו, וכאשר נתקלנו בקשיים היה עמיחי זה שדאג להכניס את הדברים לפרופורציות הראויות. בסוף האימון מתקדם נבחר עמיחי, שלא במפתיע, לחייל מצטיין מחלקתי.

עלינו לקו עוטף רמאללה. למעשה קיבלנו דירות בישוב עלי, מרחק קצר מבית משפחת מרחביה. עמיחי הזמין אותנו רבות לביקורים בביתו ולארוחות שבת. לפני אחת המשימות ישבנו בחדר התדריכים בהמתנה ממושכת לתדריך מהמ"מ. עמיחי נעמד ונתן סקירה קצרה על חבל ארץ בנימין. אוהב הארץ היה עמיחי, והוא ניסה להדביק את כולנו באהבתו זו.

לאחר כשבוע עמיחי ואני קיבלנו משימה לפקד על סיור בגזרה. עשינו בינינו סבבים של שמונה שעות כל משמרת. בעלייה למשמרת, עמיחי היה נותן לי "משימות" למשמרת שלי: נקודות בשטח שאני חייב לבדוק מקרוב, תצפיות מרהיבות שאסור לפספס, יישובים בגזרה שחייבים לבקר ועוד... עמיחי הכיר כל פינה במרחב, והדביק אותנו בהתלהבותו.

יצאנו יחד לקורס מכ"ים מוקדם. גם שם היה עמיחי אהוב על כל הסובבים אותו. הכול ראו בו סמל ודמות, איש גולני, שורשי, מאמין, ציוני אמיתי. עמיחי יצא לתקופה בישיבת עכו ולאחריה נתמנה למפקד כיתת טירונים במחזור אוגוסט 04. משם דרכו נסללה לקורס הקצינים.

בתום הקורס עמיחי שובץ לפקד על מחלקה בבא"ח גולני ברגבים, במחזור אוגוסט 05. כאשר הגעתי להכנת סגל המפקדים של טירונות גיוס נובמבר 2005, עמיחי היה בבא"ח רגבים בסוף הטירונות. שוחחנו משך שעות ארוכות, וזכיתי ללמוד מניסיונו. עמיחי סיפר על הזכות להשפיע על אנשים, על דילמות אנושיות ועל צורת הפיקוד שלו. עמיחי הסביר לי כיצד מתמקדים בעיקר ולא נתפסים לטפל, וכאן כמובן הייתה לו גם ביקורת על תכנים מסוימים ועל חובות המוכתבות מלמעלה.

באחד הימים קרא לי עמיחי, וסיפר לי על המכתב ששלח לרמטכ"ל, מכתב שבו הביע את מחאתו כנגד ביצוע ההתנתקות ע"י חיילי צה"ל, ועל התפתחות הפרשה. עמיחי התייעץ אתי כיצד עליו לנהוג. לאחר העלאת אפשרויות פעולה ודיון בתוכן המכתב, שאלתי אותו מה הייתה מטרת המכתב, הרי ודאי שאין בכוחו של מכתב בודד לרמטכ"ל לשנות את הגזירה, ואילו המהלך עלול למנוע ממנו לבצע את ייעודו. עמיחי ענה לי תשובה שיש בכוחה ללמד הרבה על דרכו: "יש מצבים בחיים שצריך לומר את האמת בקול רם, לנופף בה, בלי לעשות חשבונות, בלי להסתכל אחורה, כיוון שזו היא האמת, והאמת גדולה יותר מכל שיקול אחר".

בקיץ הוקפצנו לצפון רצועת עזה. שהינו זמן רב בזיקים ושם היה לנו זמן רב להתרועע. שוב מצאנו זמן לשוחח ולדון בנושאים שכל כך העסיקו את עמיחי. באחד הלילות נכנסתי לאוהל של עמיחי, וראיתי שהוא יושב רכון על מפות ורשימות. המשימה הצפויה נדחתה, אך עמיחי המשיך להכינה במרץ. עמיחי הסביר כי כך גם היה במבצע 'חומת מגן'. באותו מבצע נכנסו הכוחות לפעילות בהתרעה קצרה. עמיחי שכאב את אובדנו של שמואל וייס, חברו הקרוב שנפל בקרב בג'נין במסגרת מבצע חומת מגן, אמר לי כי הוא ינסה להגיע במוכנות הגבוהה ביותר למשימה שלנו.

עלינו לצפון למבצע 'קורי פלדה' בעיירה בינת ג'ביל. שם המבצע נגזר מנאום 'קורי העכביש' המפורסם של נסראללה, אותו נשא בעיירה לאחר הנסיגה של צה"ל מלבנון בשנת 2000. התיאוריה של נסראללה גרסה כי העורף הישראלי חלש מכדי לעמוד במאבק נוסף, העם הישראלי עייף ממלחמות וממאבקים. אולם הנחישות של הלוחמים הוכיחה אחרת. העוצמה והגבורה בקרבות הקשים בדרום לבנון הוכיחה כי עם ישראל חזק ואיתן. משפחת מרחביה בעמידתה האיתנה מראה לכולנו אמונה ושלמות-הדרך מהן.

מפגשי עם עמיחי בלבנון היה כאשר הוא נטול רוח חיים. חילצנו את חללי הגדוד ב'מסע הלוויה' לעבר גבול מדינת ישראל. נפרדנו מגופו של עמיחי, אולם רוחו ממשיכה לפעם בכל מי שהכירו. אנו שואבים כוח מזיכרון דמותו של עמיחי, ומאמינים שנכונו לנו אתגרים נוספים, אך יכול נוכל להם ומן השמים יסייעון.


יהי זכרו ברוך!