טוראי אריה יוגב ז"ל

על-מות לבן (תהלים ט')

אריה שלנו.
לכל זמן ועת לכל חפץ תחת השמים,
עת ללדת - כמה שמחנו בהופעתך, בשנת פטירתו של סבא אריה, ונקראת על שמו ובתוכך נשאת את עדינותו וגאונותו.
אבל, ריבונו של עולם, מלאה פה החלקה וההר בגיבורים בקדושי עליון שנהרגו במערכות ישראל, ובחברים שנהרגו בתאונות, חבריך בני גילך. ואתה מחדש עלינו נסיונות חדשים. בא המוות בחלוננו בלא שנדע עת פקידתו.
שהרי אנו יודעים: "אלוקי נשמה שנתת בי טהורה היא, אתה בראת, אתה יצרת", אתה נפחת בגופותינו. וכל זה לזמן מוגבל, שתעשה הנשמה את תפקידה בעולם הזה, תתעכב למשך אותו הזמן המדויק, ואחר כך תעלה לה לגנזי מרומים, עולמות שנסתרים מאיתנו.
באריה שלנו היה רק טוב ועדינות רבה ביחס לזולת, לא היה בו אפילו חלקיק של רוע כלפי אחרים. היו רגעים של צחוקים שזכורים מאוד לחבריך ולאחיך, אך לא על מנת לפגוע, אלא על מנת לגרום לאווירה טובה.
בתקופה בה הדריך בסניף בני-עקיבא בדולב אהבו אותו הילדים מאוד מאוד, גם מהאהבה שהקרין להם וגם מהסיפורים שסיפר להם.
אריה היה מלא וגדוש, בור סוד שאינו מאבד טיפה. בערבי לימוד של אבות ובנים בבית-הספר היסודי, היה תענוג גדול מאוד ללמוד איתו. כך גם ציינו רבותיו, שכשלמד ידע ללמוד. מלא וגדוש, קורא ספרים ומנגן ומנגן. סובב בעולמנו, והיו לו גם עולמות נוספים.
דבר מה או כמה דברים, טרדו אותו ואת אישיותו וחתום היה בפנינו, למרות נסיונות רבים והשתדלויות לסייע, לא פענחנו את כל סודותיו.
למדנו שלא הכל אנחנו מבינים "ומי יודע רוח בני האדם", האדם יראה רק לעיניים וה' יראה ללבב.
אריה אהב מאוד לנגן. בתחילה באורגן ואחר כך בפסנתר. פעם התיישב ליד הפסנתר בבית אבות "ברט" וכל הזקנים התאספו וביקשו שינגן עוד ומאוד שמחו בנגינתו.
אך גם נגנתו הכשרונית מאוד, הייתה בעיקר חלק מעולמו הפנימי ולא פרסמה ברבים.
"אין אדם שליט ברוח לכלוא את הרוח ואין שלטון ביום המות".
חשים אנו צורך לומר תודה, לכל מי שסייע לך ולנו לעמוד בניסיון לאורך הדרך. למחנכיך, לרבניך, לחבריך, למפקדיך ובמיוחד לאחרונה למפקדי מודיעין השדה ביחידת "ניצן" ולחגי, לכל אלה שעמדו לצירך וניסו לסייע ככל שהאדם, המפקדים והחברים יכולים.
אריה, מיוחד היית. נשמה מיוחדת שירדה אלינו לפיקדון של 20 שנה, התמלאה בשליחותה ונפרדת מאיתנו. מיוחד היית ובוודאי שלא תמיד ידענו לפענח צפונותיך. במידה ופגענו בך: אני, אמא, האחים והאחיות שאהבו אותך ודאגו לך, כל המשפחה, מבקשים ממך סליחה, אם התבטאנו או דרשנו ממך דבר שלא היה בשליחותך בעולמך.
נזכור אותך בעדינותך, בידענותך, בטוב לבך, בצלילי חייך, אותם ביטאת בהרבה קריאה ובנגינתך בפסנתר. עוד לא הכל מובן לנו, הנסתרות לה' אלוקינו. מקומך כעת בשמים לפעול שם, בעולם הזה כפי הנראה לא הייתה לך מנוחה, והפיקדון נלקח מאיתנו. כעת אתה עולה לקביעות מקומך, למנוחה נכונה על כנפי השכינה, יחד עם סבא אריה על שמו נקראת, וסבא אשר שדאג לך מאוד וחשב שבכשרונותיך נועדת להיות תלמיד חכם.
"והרוח תשוב אל האלוקים אשר נתנה..."
לך בשלום, אריה יקר שלנו, ותנוח בשלום ותעמוד לגורלך לקץ הימים.
ונשמתך צרורה בצרור החיים.