מכתב שדרור שלח למאיר כהן לאחר מפגש ביניהם כשמאיר פרס לפני דרור את התלבטויות התלמידים שלו המשרתים ביהודה ושומרון.
23.10.00
מאיר שלום!
כשאין זמן לדבר, קצר יותר לכתוב.
בהמשך לשיחתנו במוצאי שבת קודש (הקפות שניות), אתה לא צודק!
זאת מהסיבה שצריך לראות ולבחון את הנושאים בקונטקסט המתאים, (ולא שמה שאמרת בהכרח לא נכון).
ראשית, דע לך - שאין עניינך לעסוק בנושאים צבאיים מול תלמידיך - המפקדים. לא שאתה לא מבין, ואולי בעצם כן - אתה לא מבין, אולם לא זאת הנקודה. העניין הוא שבאופן ערכי חינוכי זה לא מהעניין.
דווקא בתקופה זו, כאשר כולם עוסקים בכל ולכל אחד יש מה להגיד בנושאים שונים, לא לו, כל אחד צריך לעסוק בעניינו.
לענייננו. ואני מרשה לעצמי לקבוע (למיטב שפיטתי) - למ"מ, מ"פ, מג"ד, יש (והרבה) מה לעשות בלחימה ביש"ע תמיד.
אין סיבה, ואסור שמשהו יבלבל אותו, ברמות האלו. יותר מכך, עצם העמדת השאלה בנושאים אלו היא הבלבול. המפקדים עוסקים יותר מדי בנושאים אסטרטגיים והעיסוק בזה גורם לכך שהמפקדים הזוטרים והבינוניים כובלים את ידי עצמם, למרות שיש להם הרבה מה לעשות בהמון תחומים. אין לי עניין להעביר לך שיעור כרגע בצבאיות, אולם העשייה בתחום הטכנו-טקטי - טקטי היא ללא גבול. מעבר לזה, העיסוק של הרמות הנ"ל בנושאים נורמטיביים, טיפול בפרט, משמעת, לכידות, מורל, גאוות יחידה, בניין הכוח לנגזרותיו השונות, מבצעיות, תובענות, רמת דרישות וכו' - שהם נושאים תמידיים שיש צורך לטפל בהם, ותמיד. תמיד יש מה לעשות, לשפר.
הבעיה כפי שציינתי הנה, שבמקום שאנחנו (הם) נעשה את המוטל עלינו (עליהם) בצורה הטובה ביותר, אנחנו (הם) עוסקים בנושאים אחרים - מבקרים את הממונים עלינו, מבקרים את הממשלה.
עצם העיסוק בביקורת הוא תסמונת מסוכנת. נכון שצריך לברר סוגיות ולהעמיק בהן. סוגיות מהותיות ואחרות, נכון והכרחי לעסוק בהן. כפי שאמרנו, הסוגיות שבהן אנחנו עוסקים הנן סוגיות מהותיות תרבותיות. לכן, הבירור צריך שיעשה דרך תורה, דרך בית המדרש, דרך לימוד "אמונת עתנו". אבל בתחום העשייה זה לא בהכרח כך.
צריך להיזהר מהתרבות העכשווית - ישנה מחלה המתפתחת, שכל אחד מתיימר להתעסק בכל ופחות מתמקד בתחום שעליו הוא אחראי. לא ארחיב בכך, אולם חכמתנו (חכמתכם) הנה לגדל אנשי מעשה שיבינו, ישכילו וידעו - מצד אחד לשבת בבית המדרש ולעסוק בסוגיות מהותיות עיוניות וכו' ומאידך, שיתייחסו לעשייתם, לתחום אחריותם, תוך התרכזות ומיקוד על האמון עליהם ובכך יקדמו אותו, ימסדו אותו, ישפרו אותו ובעיקר יובילו אותו קדימה.
בימים שבהם השינויים רבים כל כך ואין יציבות, קיים בלבול. כל העת אנשים שואלים שאלות. לכן, צריך בהכרח לאתר את היציב, הקבוע ומתוך כך לאחוז בעקרונות.
העקרונות אינם משתנים. הם הבסיס המוצק האמיתי לכל. אסור לאבד את האחיזה בעקרונות. נהפוך הוא, בכל נקודת זמן ומול כל עשייה צריך לעמול, לאתר ולברור את העקרונות הרלוונטיים ולדבוק בהם. לכן, מפקדים זוטרים צריכים לדעת לבלום את הספק ולאתר את היציב - את הברור.
כשלכאורה יש ספק, אין ספק. כך צריך לחנך את העוסקים בעשייה הכלל-ישראלית. תפקידם ועניינם לברר את הוודאות בבית המדרש. צריך "אמונת עתנו". הלימוד והעיסוק באמונה חשוב מאין כמוהו - יש צורך לפתח יכולת זו.
אגב, זה אולי אחד המבחנים העיקריים שלנו בימים אלו. (האחר, המבקר, העוסק בכל - הורס). אני שוב מדגיש, הבירור נעשה דרך בית המדרש, דרך תלמידי חכמים, אך בתחום העשייה, כל אחד פועל בתוקף סמכותו ואחריותו.
יש לדעת לחנך ולהתחנך ולפעול כך, שבמקום שלא ברור מה לעשות, צריך לדעת להגדיר את ה'מה' ומתוך כך את ה'איך'. מפקדים במרחב העשייה שלהם, על פי מה שהוגדר להם, מחויבים לדעת להגדיר לעצמם, גם באילוצים הקיימים, מה לעשות ובצורה הטובה ביותר. ניתן לעשות כך, חובה לעשות כך, וזה עניינו של המפקד בהקשר זה.
דפוס התנהגות זה צריך להתפתח, להתחזק, דרככם הרבנים, המחנכים העוסקים בחינוך אנשי מעשה - מפקדים הקשורים לבית המדרש. משימה זו הנה ראשונה במעלה. לצערי, הדבר אינו כך (בפועל - בשטח), רחוק מכך.
דרור.