דברים שנאמרו על ידי דרור בהיכנסו של אורי אברהם בבריתו של אברהם אבינו.
ברשות הרבנים...
"לדוד ה' אורי וישעי ממי אירא ה' מעוז חיי, ממי אפחד".
אומר על פסוק זה 'המצודת דוד': "הלא ה' מאיר לי בעת צרה על כן ממי אפחד". ומוסיף 'המצודות ציון' במקום, "מלשון חוזק".
בפסוק זה, אנו נפגשים עם מוחלטות של ביטחון, מוחלטות של עצמה, של נחישות.
ברוך ה', זכינו היום להכניס את אורי אברהם בבריתו של אברהם אבינו.
אורי אברהם נולד בתקופת המעבר, המעבר בין הפרה-היסטוריה, פרשת נח, לבין הממשות ההיסטורית, תחילת ההיסטוריה - ההליכה של ה-"לך-לך" האברהמי.
בין בירור מגמת האנושות הבוסרית, הבנת החשבון של שם חם ויפת ונסתרות סודות מעשה הבריאה, לגילוי המוחלט, הנכון הממשי של "הביטו אל צור חוצבתם... הביטו אל אברהם אביכם".
פרשת נח, על פי רבותינו, הנה הפרה-היסטוריה וממילא, אין דורשים מעשה בראשית - אין דורשים במה שהוא לפני ההיסטוריה - דורשים בהיסטוריה.
פרשה זו, שמהווה את הבסיס להופעת ההתגלות הישראלית - "לך לך" - הנה הבסיס, העוסק בבירור האנושות הכללית, שהלכה והשחיתה את דרכה ובעצם נוסדה מחדש.
הלידה מחדש של האנושות יצרה את המדרג הבסיסי, המהותי והעקרוני של שם חם ויפת.
אנו בני שם ואברהם, אב המון גויים, שייכים למהות העברית. את אברהם אנחנו פוגשים לראשונה בציווי האין-סופי "לך לך".
תכלית הבריאה, תכלית המהגמה, היא ב"לך לך". ההליכה המתמדת, המתקדמת, הפועלת בנחישות, קדימה.
אברהם מצווה ללכת, עוד מבלי שנאמר לו לשם מה ללכת. הוא מצווה על התנועה קדימה. אברהם פועל בדבקות במשימה, לכאורה עוד לפני בירור המטרה. אולם המטרה היא המובן מאליו הפנימי ולכן צריך להיענות וללכת.
במעבר חד זה בין נח, הבירור הנסתר, השורשי, הבסיסי, לבין גילוי האור שבאברהם אבינו, באה ההפטרה ומכינה אותנו.
"רני עקרה לא ילדה". גם עקרה, גם לא ילדה?! לשם מה החזרה?
ללמדנו שהמצב בלתי הפיך, עקרות היא מצב מוחלט. לא טמא ההופך לטהור, לא חוטא העושה תשובה, אלא עקרות - מצב טראגי.
אולם בתוך העקרות הזאת, הלכאורה מוחלטת, מופיע ובאותה נחרצות, הקץ המגולה, המהפך החד, שיבת ציון.
"רני עקרה", אך, למרות עקרותך "אל תראי כי לא תבושי ואל תכלמי כי לא תחפירי" וממשיך הנביא "וברחמים גדולים אקבצך".
אנחנו ההולכים קדימה, מצווים לפעול ולעשות, מונעים בנחרצות של האב הגדול, המאמין הגדול, אברהם אבינו. מתוך כך אנחנו פועלים ועושים, הולכים ומשתכללים, מחפשים ומוצאים את הדרך אל ההיפוך, אל השלם המשתכלל והולך - אל הנכון.
לימוד גדול הוא זה. התשובה פועלת, מאפשרת להפוך ולשנות את המציאות, גם במצב בלתי צפוי. יש ביכולתנו להשפיע במעשינו על המגמה האין-סופית. אורי אברהם נולד בין הפרשיות, בין התקופות, בדרך אל המגמה האין-סופית התובעת "לך לך".
לימוד למדנו מפרשת נח - ערך הדיבור, שמירת הלשון וההסתכלות בטוב. מדגיש הרב צבי יהודה בשיחותיו את ערך הלשון הנקיה הבאה לידי ביטוי בפרשה זו בפסוק - "הבהמה אשר איננה טהורה".
שעת הדמדומים, עם כניסת היום החדש תקרא אצל בעלי הלשון הנקיה "אור ל..." ולא לילה.
כך נולד אורי אברהם בין הערביים, אור ליום חמישי.
לכן אור - אורי אברהם.
אורי אברהם האח ליואב שקראנו בהפטרתו - יתרו. "כי ילד יולד לנו ותהי המשרה על שכמו ויקרא שמו פלא יועץ אל גיבור אביעד שר שלום", ואמר יואב שר צבאו של דוד מלכנו במלחמתו, שאכן חזק ונתחזק אבל הוסיף והדגיש "וה' יעשה הטוב בעיניו".
ואח ליעל גיבורת החיל, הנמרצת, שבכוחה הפנימי המתפרץ עשתה חיל - מהפכה, ואח לאיתן וישי. לך אורי אברהם ולנו אומר שהשיעור של ה"לך לך" הנו המחויבות הראשונה שאנו מחויבים לה. ובעזרת ה' תוך התמדת העשייה ובהתמדת הדבקות יקוים בנו הפסוק מההפטרה:
"וכל בניך לימודי ה' ורב שלום בניך"?