משה קפלינסקי אלוף פיקוד המרכז
רציתי לדבר עליך דרור, אולם שלושים יום זה כל כך הרבה אך גם כל כך מעט. אתה היית כל כולך בכל מקום, בכל מעשה. כל כך הרבה הספקנו מאז, לספר עליך, לחשוב עליך, וארשה לעצמי עכשיו, לדבר עליך.
התבקשתי לדבר על גבורה וענווה. גתה, המשורר הגרמני, אמר: אומץ, רוך וענווה הם המידות הטובות, הואיל וטבען בכך שאין בכוחה של הצביעות לחקות אותן. כל-כך נכון לגביך. אתה שהתברכת בשתי תכונות אלה, גבורה וענווה, לא הייתה בך טיפת צביעות, אפילו לא טיפה אחת של 'פוזה'. מה עשה אותך, דרור, למיוחד כל כך, למורכב כל כך, לסוחף כל כך?
כשהגעתי בבוקרו של אותו לילה מר ונמהר למפקדת החטיבה, הרשיתי לעצמי להיכנס לחדרך האישי, החדר שבו נהגת לנמנם חטופות פה ושם בעודך מבצע את התפקיד המורכב והתובעני כל כך - מח"ט יהודה. על השולחן בחדר היו פתוחים שני ספרים. ספרו של הרב שלמה אבינר "טל חרמון" וספרו של הרב יהושע הגר - לאו, "האמת והשלום". ולצדם היה פתוח בטאון זרוע יבשה העוסק בלקחי חומת מגן. כמה שזה אתה! השילוב בין מקצועיות לבין הרצון ללמוד ולהעמיק בתורתנו. השילוב בין הכוח לרוח, זה בדיוק אתה. אלו הדברים שהעניקו לך את מנהיגותך הכל-כך שקטה, כל-כך נחרצת וכל-כך בטוחה בעצמך.
כשנכנסתי אחר-כך למשרד, ראיתי אותך שוב. הסדר המופתי, ההקפדה על כל פרט, הניקיון, ומצד שני הצניעות והפשטות. זה בדיוק אתה. כך דרשת מפיקודיך ובעיקר כך דרשת מעצמך. זו הייתה הסיבה העיקרית לכך, דרור, שבכל מפגש ראשוני אתך הרימו המפקדים גבה ודיברו על הסטנדרטים של דרור. לאט לאט הפכה הרמת הגבה הזאת להערצה ובהמשך לאהבה. זו הסיבה שהצלחת להצעיד קדימה כל יחידה צבאית שעליה פיקדת, ולהופכה למובילה ומנצחת. זו הסיבה שנבחרת לתפקיד הנכסף מכל - מח"ט הצנחנים.
על השולחן שבמשרדך מצאתי כמה תוכניות מבצעיות שהגית, ולידם מכתב הוקרה ממרכז משק בית יתיר, המשבח אותך על ביצוע משימה בנחרצות רבה, לביטחון תושבי המשק. זה כל כך אתה, מצד אחד נחוש ונחרץ לביצוע משימות ומאידך מלא רצון למצוא פתרונות אחרים, יצירתיים, חדשניים. מבטך החד ומצחך המקומט הצביעו על כך שיש בלבך דבר, השגה, הערה שנונה וחריפה או דרך מקצועית אחרת - שאותם מעולם לא הוספת לבטא. זה מה שהפך את הפיקוד עליך לכל כך מעניין, כל כך מאתגר, וכל כך לא שגרתי. ויותר מכל, אפיינה אותך דרך נפילתך. כל כך היה ברור לי שתהיה שם ראשון, מוביל, מסתער קדימה. כל כך היה ברור לך שתעשה הכל על מנת למנוע פגיעה בתושבים יהודים. כל כך האמנתי שהכל יסתדר, שאתה שם, בטוח, נחוש ומבין את חשיבות המשימה.
נכון דרור, כמעט כרגיל, קמו למחרת בבוקר מומחים ופרשנים - לרגע ששאלו: למה? מה המהירות? למה מפקד בראש? - אבל אנחנו הרי יודעים שמפקד צריך להיות במקום שבו הוא משפיע. בקרבות כאלו - קצרים, צמודים, בשטחים בנויים - צריך לעשות הכל על מנת להגיע לקצה חוט, ליצור מגע. לזמן, חשיבות מכרעת. חייבים למנוע מהמחבלים מלפגוע באזרחים. חייבים להגיע לנפגעים, חייבים למנוע חטיפה. נכון דרור, צריך אבטחה. צריך לקבל מידע ולך לא היה ממי. לכן היית צריך להיות שם. כך האמנת, כך עשית עשרות פעמים באירועים בעבר וכך הנחת דורות של לוחמים ומפקדים, ועל זאת, דרור, יכולה להיות גאוותך. האנשים שלך פעלו בגבורה מרובה הראויה להערצה. כיתות הכוננות של קרית ארבע והישוב היהודי בחברון, בפיקוד סמל ראשון יצחק בואניש ז"ל פעלו כמו שלימדת אותם, כמו שציפית מהם. חברך אליהו ליבמן פעל בגבורה יוצאת דופן תוך סיכון חיים, הכל על מנת לפתור את הבעיה המבצעית ולחלץ נפגעים.
את הגבורה האמיתית, דרור, מצאתי בביקורי אצל משפחתך. "בהשקט ובבטחה תהיה גבורתכם" אמר הנביא ישעיהו. ואיזו גבורה אני מוצא שם! אצל הדסה, אצילת הנפש, אצל אמא בת-שבע, אשת-החיל, אצל אבא אורי, האחים והאחיות. והילדים, דרור, הבגרות, הנימוס והצניעות. מהם ינקת ולהם הורשת את הגבורה, את האצילות, את הענווה ואת הצניעות.
הרשי נא לי הדסה, בשם כולם, להצדיע לך. לך גבורה אמיתית.
בשמי ובשם מפקדי וחיילי פיקוד המרכז אני מבטיח לעשות הכל להמשיך בדרך, דרך הנחישות, המקצועיות, הרצון לחפש חלופות, אהבת האדם והארץ, הענווה, הצניעות וההקרבה לאין קץ להשגת ביטחון למדינת ישראל. מי יתן דרור שנהיה ראויים לצוותך.