הדסה וילדיו של דרור - יואב, יעל, איתן, ישי ואורי.
משפחה יקרה, הוריו של דרור אחיו ואחותו, שר הביטחון, הרמטכ"ל, אלופי צה"ל, מפקדיו ופיקודיו, החברים של דרור.
ביום שישי ערב שבת י בכסלו ב-19:25 בסמוך לציר המתפללים שבין קריית ארבע למערת המכפלה בחברון נהרג דרור ויינברג, מפקד חטיבת יהודה.
דרור נפל בקרב הגנה על תושבי קריית ארבע והישוב היהודי בחברון.
באותו ערב, מעט מוקדם יותר בשעה 19:00 נורה מהמארב כוח סיור של החטיבה שמשימתו הייתה להגן ולאבטח את התושבים בציר המתפללים. אנשי הכוח נפגעו וקראו לחילוץ.
כוחות חילוץ מהגזרה הקרובה מיהרו לנקודה כדי לעצור את התקפת המחבלים ולחלץ את הפצועים.
דרור קיבל את הקריאה על ההיתקלות ומיהר בראש כוח קטן לנקודת האירוע.
תוך כדי הנסיעה הקצרה הבין דרור שהקרב נמשך וחיילי צה"ל ומג"ב נפגעו ונמצאים תחת אש.
דרור עצר את רכבו בסמוך לנקודת ההיתקלות וזינק לעבר מקור הירי, תוך כדי ריצתו נורה ונפגע פגיעה קטלנית.
הקרב נמשך גם אחרי שהוכרע המח"ט.
חיילי צה"ל, מג"ב, אנשי כיתת הכוננות והקב"טים מקרית ארבע וחברון לחמו אלו לצד אלו ככוח אחד עד שפגעו והרגו את כל שלושת המחבלים.
משימת החטיבה בפיקודו של דרור להגן על תושבי קריית ארבע והישוב היהודי, הושלמה. האזרחים והמתפללים לא נפגעו, אך תוצאות הקרב קשות ומרות.
חטיבת יהודה וכוחות הכוננות איבדו 12 לוחמים, בתוכם ובראשם דרור מפקד החטיבה.
דרור ואני התחלנו את דרכינו בצה"ל באותה יחידה, יחידה קטנה ותובענית שהטביעה חותמה עלינו והעניקה לו ולי כישורים וערכים שעיצבו והשפיעו על דרכינו הצבאית.
בשלוש תקופות שונות שירת דרור תחת פיקודי, כקצין צעיר באותה יחידה, כמג"ד צנחנים בגדוד 890 בלבנון, ולאחרונה עד נפילתו בקרב, הוא מפקד החטיבה ואני מפקדו, מפקד האוגדה.
דרור חי חיים מלאים. אך בתקופה האחרונה שילב בעיקר בין חיי המשפחה ושליחותו בצבא. מסכת חייו ופועלו בצבא, עשירה ומרשימה ושיאה בתפקיד האחרון, תפקיד שהביא להכרה באיכותו ולמינויו למפקד חטיבת הצנחנים הסדירה. דרור המח"ט, המפקד היה אדם מיוחד ויוצא דופן.
לא פגשתי מעודי קצין שהשפיע כל-כך חזק על אנשיו ועל הגזרה בה פעל.
לדרור הייתה דרך ומנהיגות חזקה שהקרינה וסחפה סביבתו.
דרור היה קצין התקפי מאוד אך כזה שמטרותיו נבחרו בקפידה.
דרור תקף את הטרוריסטים ולא נגע באלו שהתנערו מהם.
במציאות המורכבת של חטיבת יהודה גילה דרור כושר מעולה לפעול אל מול כל מרכיבי המציאות, כל מרכיב קיבל ממנו התייחסות ודרך פעולה תואמת.
דרור טבע והנחיל שפה משלו כדי להשיג את דרך הפעולה אליה ביקש לרתום את אנשיו: רלוונטיות, סלקטיביות, רגישות, נחישות והתמדה היו מילות המפתח בחטיבה.
שפתו הבהירה את כוונתו ויצרה תאום פעולה בכל הגזרה.
התנהגותו של דרור כמפקד הייתה סוחפת, פעולתו משוחררת מפחד, וזריזות מחשבה, מהירות החלטה ושאיפה מתמדת קדימה.
במיקוד, בשכל ובכוח תמיד קדימה, קדימה להקדים תרופה למכה, לנצל את התנופה למנוע התאוששות ולנצח.
דרור העניק והעשיר את פקודיו ומפקדיו. גם אלו ששירתו תקופות קצרות תחת פיקודו הושפעו עמוקות ונתרמו רבות.
הוא עמד על דעתו מול כל דרג ואם האמין במשהו התקשה לוותר.
מותו של דרור הוא אבדה עצומה להוריו, להדסה ולילדים, לאחיו ואחותו ולנו - פקודיו ומפקדיו.
עתידו הצבאי היה ברור - לצמרת! עתיד שלא יתממש. בתפקיד הבא שאליו יועד - מפקד חטיבת הצנחנים, הוא כבר לא יוכל לשרת, להשפיע ולהטביע את חותמו המיוחד.
דרור חי על-פי דרכו ונפל בקרב על פי הדרך בה חי. תוך הסתערות נחושה ואמיצה קדימה ללא פחד, בסערה.
כך אזכור אותו בהכרה עמוקה לייחודו ובהערכה עצומה לפועלו.
דרור הוא מהמיוחדים והטובים ביותר שנפלו וחסרונם יורגש תמיד.
אין נחמה על מותו, כאב המשפחה לא ירפא. כאבם של חבריו הרבים לא ינוחם ומשפחתו היפה-הדסה והילדים, מי ייתן ויהיה בכם כוח לגדול, לפרוח ולחיות את זכרו ולאורו.
יהי זכרו ברוך.