כמעט שנה עברה
שנה בלי שי
עדיין ימי שישי מעבירים בי רטט
הכאב מזכיר לי שבאחד מימי שישי
שבכל הבתים עלו ריחות של שבת
הבית שלנו לבש שוב בגדי אבלות
וקולות שבר עלו לשמיים
עייפנו מלנסות להעלות את החיים למסלולם
מתוך ידיעה שלשווא ניסיונותינו
החיים לעולם, אף פעם, לא יחזרו למסלולם
השכול מנתב להם מסלול אחר
מסלול שהחסר עולה על היש
רגע אחד של חיוך, רגע אחד של התעסקות
מכאיב, כמו שנטשנו את זכרו
לא ,איני חושב להתגבר על הכאב-כי אין ברירה
כאבו של האובדן משאיר אותנו קרובים
אליו - אל שי יקירנו
שי תמיד יהיה חלק מאיתנו
הוא יישאר עלם יפיפה גבוה וחייכן
הוא תמיד יישאר שי של רחל וחנניה
וימיו הקצרים איתנו יישארו בליבנו לעד
כהנאה וזכות
אני יושב בבית ההומה באהבה
מסתובב עם כל פתיחת דלת
ושי לא נכנס דרכה
בחבלי הכביסה לא מתנופפים בגדיו
והטלפון שלו מכאיב באי זמינותו
יום ועוד יום עובר ושי איננו
הוא לא ראה השנה את פריחת האביב
לא נשם את ריחו
לא התפעם מיופיו
גם לנו השנה האביב היה שונה בלעדיו
היה לו טעם של ריקנות תהומית
הכאב החד הזה לעולם לא ידעך
הוא רק יתחלף בכאב אחר
הימים לא מכהים ולא יכהו את הצער
הם רק מוסיפים לו געגועים
האובדן של שי הותיר אותנו
בתוך גוף - ללא מטרה
בתוך חיוך - מרוקן משמחה
בתוך עשייה - מרוקנת מתוכן
בתוך הגשמה - מרוקנת משאיפה
היום הזה הוא יום זיכרון רשמי
אבל אני יודע שלא עבר יום אחד
מאותו יום נורא שכל אחד ואחד שעומד כאן
היום לא נזכר בשי
לא עבר יום שלא חשבתם
על המשפחה ואיך לעשות משהו קטן
אפילו הכי קטן שאפשר
כדי לקחת רסיס אחד של כאב
ולהקל
העתיד לעולם יהיה בלעדיו
ההווה קשה מנשוא
העבר אותו עבר קצר ששי היה איתנו
מעלה חיוך של נחת על הפנים
נחת מההנאה לשהות במחיצתו
אולי זה החיוך האחרון שנשאר...