סגן פנחס פיני כהן ז"ל

ב"ה
לאמא ואבא היקרים

יום ראשון האחרון היה היום המאושר בחיי.
ביום הזה בו לקחתי לאישה את יעל אהובתי והתחלנו להקים לנו קן משלנו.
ביום הזה היה גם משהו עצוב כי גם עזבתי בית שבו גדלתי וטופחתי ואהבתי כל כך (ועדיין אוהב).
הבית ממנו ינקתי את אהבתי לתורה, אהבתי לארץ ואהבתי לאדם באשר הוא אדם.
בית בו למדתי מה היא נתינה, מהו חסד ומהו כבוד ועוד.
בתור ילד, הייתי ילד קשה, מופרע, שובב, עושה הרבה צרות, בעיקר לך אמא.
אח"כ התבגרתי והמצב רק החמיר ואתם לא התייאשתם אלא הבנתם, קיבלתם ושמחתם. הייתם סבלנים וסובלניים בצורה שרק אמא ואבא כהן יכולים להיות.
היום אחרי 22 שנה שנאזרתם בסבלנות, שמחתם ואהבתם, פתאום אני עוזב את הקן ומקים לי קן אחר.

הורי היקרים - במקום לברך אתכם ולהודות לכם, אני מאחל לי ולאישתי היקרה שאת כל הערכים הנפלאים שינקתי בבית הוריי, אני אעניק לילדי. ואני מקווה ומאמין שמהיום ואילך רק תשמחו בי.
"עכשיו נשארנו לבדונו בקן" כדברי המשורר.
המשפט הזה לא נכון כי אומנם אנו קצת רחוקים אבל עדיין נשארים אתכם בקן וממשיכים את הקן הזה בדרך שלנו.

באהבה רבה
פנחס