הרב אליעזר שנוולד: שיר ליאיר
יאיר,
על במתיך חלל, איך נפלו גיבורים!
איך כבה המאור, בעת הדלקת הנר!
צהרי יום שישי בין חול לקודש
בטרם הוסרה פרוכת החולין
הפרוסה על הקודש
ובטרם יעלו העולמות למקורן,
ותכנס השבת.
נסיעה שגרתית בדרכים אבלות
של ארץ אבות,
הבן והאם, חיילים בלי מדים,
בעל כרחם, שליחי ציבור יורשי ארץ,
נסיעה מבצעית,
נוכחות שגרתית של ריבונות מאוימת.
צרור היריות המפלח
הפריד כתער בין גוף לנפש
כיבה את המאור
נר ד' נשמת אדם
בערב שבת הלכה השמש ושקעה
כבתה השלהבת רבת הגוונים
של אהבת תורה ואהבת ארץ,
של מידות ומסירות, תרומה ומעש,
של צבאיות נחושה ועדינות האופי,
של עצמיות רגישה וחברות נדירה.
יאיר, עולה תמימה, קרבן ציבור
יפי תוארך, בלה בעפר,
אולם נשמתך עלתה למעלה,
לשורש החיים,
עצמות חייה עלתה לגנזי מרומים
להביא ברכה לכלל ופרט
כמיתת צדיקים המכפרת
ואנו שנותרנו המומים ודואבים
חשים בחלל שנפער בבית מדרשינו
אחזנו ההלם
טרם שעטפה אותנו קדושת השבת
מעין עולם הבא
עולמך שכולו טוב השמור
לצדיקים מקדשי השם.
ריבונו של עולם
המבדיל בין קודש לחול
ובין אור לחושך,
בין ישראל לעמים
ובין ישראל לאויביו
בין מקדשי שמו
לשונאי שלום צמאי דם
בין ישראל רחמנים
לרוצחים שפלים
נקם ישיב לצריו וכיפר אדמתו עמו
יהי רצון שומע קול בכיות
שתשים דמעותינו בנאדך להיות
ותהפוך כאב לתנופת יצירה
את המות והאלמות לחיים של גבורה
את החושך שגבר לנהרות של אור
את הדם השפוך לטל של תחיה
ואת מעיינות הדמעות לחלמיש צור.
רבך הכותב בדמע.