סגן יאיר נבנצאל ז"ל

בס"ד
דברי הדודה יהודית, במלאת שנה למותו

יאיר,
נולדת שלושה שבועות לפני החתונה שלי. לא השתתפת בחתונה מפאת גילך הצעיר, אך אני כל כך רציתי להשתתף בחתונה שלך...
בבת-המצווה של לאה'לה, כשבועיים לפני מותך, שאלתי אותך: "יאירשוק, מה עם חתונה? השעון כבר מתקתק, ואתה אוטוטו בן 22?" ואתה בחיוכך המבויש קמעה ובתנועת היד הכל-כך אופיינית לך אמרת לי: "דודה, יש לי עוד זמן, קודם כל נהיה קצת קצין, ואח"כ נראה..." והנה חלף הזמן, ונשארת בן 22 לעד, וקצת קצין לעד, בני עוולה קיצרו את חייך, אין כבר זמן, ואני לא אוכל להשתתף בחתונתך.
יאיר, תמיד כשנכנסת אלי הביתה, הייתָּ צריך להתכופף קצת, כי התקרה הייתה נמוכה; עכשיו משהגבהתי את התקרה, שוב לא תכנס אלי מבעד לדלת זקוף ויפה...
כשהתחלת ללמוד בישיבת חיספין, פגשתי בבחור, שהיה בשלבי סיום הלימודים שם. שאלתי אותו, לתומי, אם הוא מכיר אותך למרות היותך חדש?. ברגע הראשון הוא השיב בשלילה, ומיד לאחר-מכן אמר לי: "רגע, בטח שאני מכיר אותו... גבוהַ ויפה... אחד שאי אפשר שלא לראותו, ואי אפשר שלא להתייחס אליו.
כן, הייתָּ גבוה ויפה, אבל לא גבה-לב, הייתּ יפה ויפה נפש, כך גם העידו כל חבריך, וכל מכריך, שהכירו אותך אפילו זמן קצר, וקצר מאוד.
זהו. כזה היית, וכזה תשאר בליבנו לעד.
חלפה שנה, שנה מלאה געגועים אליך, אל טוב-לבך, ולחיוכך הנפלא.
עכשיו אתה בודאי יושב בגנו של הקב"ה, יחד עם סבא, - סבא הרוויח, ואנחנו הפסדנו - ומשקיפים עלינו ומתפללים לשלומנו, מלמדים זכות על המשפחה ועל כל עם ישראל.
יהי זכרך וזכר סבא ברוך!