אביטל יוכבד וולנסקי למפרט ז"ל

בס"ד

אבי ואביטל

כשאמרו לי לפני שחזרתי לארץ מהטיול בחו"ל, שהנחיתה בארץ תלווה בהלם, לא תיארתי לעצמי כמה חזק ההלם הזה יכול להיות.
הפגישה האחרונה שלי אתכם, אבי ואביטל, היתה בתקומה אחרי מספר חודשים שלא הייתי בבית, בשבילי זאת היתה שבת עם המון אנשים לראות – משפחה וחברים, ואני זוכר שכשנכנסתם עם הילדים לבית שלנו, זאת היתה התרגשות בשבילי ובשביל כל המשפחה.
ראינו ביחד עם יגאל הקטן תמונות, ואבי גילה בקיאות שהפתיעה אותי לגמרי.

קצת אחורה בזמן...

הקשר החזק עם אביטל התחיל בכניסה של אביטל לתפקיד הקומונרית במושב מספר שנים לפני כן.
אביטל נכנסה לתפקיד והצליחה לרכז אותנו המדריכים סביבה וליצור חבורה מגובשת וסביבת עבודה טובה, דבר שהעלה את הסניף שלנו רמה, הן ביכולת הארגונית והן באיכות הפעילות והפתיעה לטובה חלק גדוףל מן ההורים ואותנו המדריכים.
אביטל עשתה זאת באמצעות שעות עבודה אין-סופיות, שיחות מוטיבציה בלתי נגמרות וכמובן בגיוס כל המשפחה כולה לסניף.
לאחר מכן הקשר החזק נשמר גם כשהייתי במכינה וגם אחר-כך בצבא ואביטל הייתה כבר באוניברסיטה.
באחת השבתות, כשיצאתי הביתה חזרנו מהתפילה בבוקר וכרגיל (כמו בכל שבת) נכנסנו למשפחת למפרט לקידוש, נפלט בחלל החדר - שיש מישהו חדש לאביטל. היה צריך רק להסתכל על האור בעיניים של אביטל כדי לדעת שהפעם זה זה!.
הפגישה הראשונה שלי עם אבי היתה כשהוא הגיע לשבת למושב והוא ישן אצלנו בבית. כנראה שבגלל הרקע הדומה בצבא נוצר בסיס לשיחות שהיו לנו אחר-כך על הצבא ועל הרבה נושאים אחרים.
החתונה היתה רק עניין של זמן, ואני חושב שאחת האכזבות הגדולו שהיו לי באותה תקופה זה כשלא הצלחתי להגיע לחתונה.
זה היה כל-כך יפה לראות זוג, חדור אמונה, מקים בית בישראל ומחנך את ילדיו בדרכו המיוחדת.
כדי להמחיש את אותה דרך חינוך מיוחדת אני רוצה לסיים עם אותה פגישה אחרונה אצלנו בבית.
באחת התמונות שהבאתי איתי מאפריקה מצולמת חיה גדולה שנטרפה ע"י אריה כשהיא חצי אכולה, כשאבי ראה את התמונה הזאת הוא מיד הסתיר את התמונה ולא הסכים שיגאל יראה אותה.
כששאלתי, למה? אבי מיד ענה לי: שאמנם ככה זה בטבע, אבל, הוא רוצה שיגאל יחשף לתמונה זאת בשלב יותר מאוחר של החיים, עם נפש יותר חזקה ומעוצבת!.
אביטל ואבי! החינוך הזה לטוהר ועדינות המידות הוא לדעתי דוגמא טובה לגדלות ולייחודיות שהיתה בכם.

אתם חסרים לכולנו.
עומר