אביטל ואבי
הלכתי לישון בשעה 4:00 לפנות בוקר. הייתי באימון. דיברתי עם אמא ערב לפני ובקשתי ממנה במפורש שלא להתקשר אלי בבוקר. בטח אני אישן.
שש לפנות בוקר. אני ישנה. חברה שלי בחדר מעירה אותי וטענת שהפלאפון לא מפסיק לצלצל. מי זה יכול להיות רטנתי. אמא???!...
זנחתי את כל משימות היום-יום ויצאתי הביתה מהר ככל שיכולתי.
הרגשתי אדישה מדי בלוויה. אולי בגלל שאני לא מעכלת. לא מחברת בין מציאות לבין חלום רע. סיוט. ראיתי אותך שוכבת שם אביטל, מכוסה, ראיתי בטן, ראיתי אותך אבי, לצד אביטל. הרבה תמונות וקולות עברו לי בראש. הבת מצווה שלך, האירוסין ואח"כ החתונה שלכם. הרי את הבת-דודה הגדולה של כולנו, את תמיד היית הראשונה, ממך העבודות בביולוגיה עברו בירושה.
יש לי הרבה זיכרונות, טובים יותר ופחות. אך זיכרון אחד אבי, לעולם לא אשכח. אסון ורסאי לפני כשנתיים, הגעתי ככח חילוץ עם היחידה שלי. המון חברים ובני משפחה התקשרו לשאול לשלומי, או סתם לבדוק אם מה שכתוב בעיתון זה נכון, כולם ניסו לחזק, לאמר מילים חכמות. גם אתה התקשרת "...את עושה עבודת קודש...הרבה אנשים היו רוצים לעשות זאת אך אין בהם כוח נפשי ופיזי... את שליחה של אותם אנשים... שליחה של כולנו..." השארת לי הודעה במשיבון. אני??? שליחות??? עבודת קודש??? ... אז הדברים הללו היו חסרי משמעות בעיני.
לפני כחודש קרס מבנה בשכונת התקווה בתל-אביב. היה לי קצת קשה פיזית, אבל היה לי המון כוח נפשי לחפש חיים. מאיפה? אולי עכשיו אני שליחה שלך אבי ושלך אביטל. הרגשתי כאילו אני מחפשת אתכם, מנסה להציל ולפצות על מה שקרה לפני שנה בדיוק. "חייבים להמשיך לחיות" אמרת למלכה לפני האסון. אני חייבת להמשיך לחפש חיים אמרתי לעצמי, אני חייבת למלא את מטלת השליחות שלך אבי. הצוות שלי גילה אישה הרה, בחודש השביעי. ראיתי אותך אביטל, שוכבת של על המיטה בין ההריסות, מכוסה בשמיכה, שוב, ראיתי בטן, ראיתי אותך אביטל, ישנה בתמימות וברוגע, כל-כך שלווה כל כך את... קולו של מפקד היחידה ברקע העיר אותי מחלום "...אנחנו עובדים טוב... חייבים להמשיך להחיות, אנחנו כולנו ממלאים שליחות..." זה היית אתה אבי. דברת ממנו.
אביטל ואבי, שניכם הייתם אתי שם. נתתם לי כוח להמשיך. היה קשה אבל כאילו הרגשתי שאתם תתנו לי להפסיק, שאתם מחזקים אותי וגאים בי כמו לפני שנתיים.
אין רגע שאני לא רואה אותך אביטל, שוכבת בשקט הנפשי שלך, ושומעת את קולך אבי, תמיד תומך ומעודד.
אני יודעת שטוב לכם, שאתם ביחד, צוחקים, אוהבים, צופים בנו ומחזקים את כולנו.
אני מבטיחה לשניכם, שאמלא את השליחות ככל שאוכל.
יעל
בת דודה