שמואל אפרים ירושלמי ז"ל

קורות חיים

שמואל, בן חיה ואברהם, נולד בישראל בז' בתמוז תשמ"ה (26.06.1985). בן במשפחה ברוכת ילדים ולו שבעה אחים ואחיות – חנה, הדסה, יוסף, שולמית, ברכה, אלחנן ובניה. עד היותו בן שנה משפחתו התגוררה במעלות, ואז עברו לגור בשילה.

שמואל החל ללמוד בבית הספר היסודי "אוהל שילה". כבר מילדות התגלו בו תכונות של ארגון, מנהיגות וחברתיות. תמיד היה מעודכן במה שקורה בבית ומחוצה לו, עוזר למשפחה, יודע היכן להשיג כל דבר לו נזקק.

שמואל היה מאוד מעורה בנעשה ביישובו ובאזור. עוד בהיותו ילד קטן הוא נהג להזמין חיילים ובחורים מישיבת ההסדר בשילה לארוחות שבת. על מעורבותו בסביבה מספרים הוריו: "כשהוקמו יישובים מסביב לשילה ולא היה בהם עדיין מניין של מתפללים, שמואל שלנו היה מארגן ומדרבן את החבר'ה בני גילו, שילכו ליישובים הסמוכים להשלים מניין בשבתות ובימים טובים. בימי האבלות, הגיע יהודי שלא הכרנו. כאשר שאלנו אותו מנין הכיר את שמואל, הוא אמר: אני מכיר אותו מהיישוב גבעת הראל, שם גרה הבת שלי, ושמואלי היה מתארח בביתה כשארגן את מניני התפילה".

בכיתה ט' החל שמואל ללמוד בישיבת "חיצים" באיתמר. עד מהרה התחבב מאוד על צוות המורים, ואף הוא חיבב את הר"מים והמורים ויצר איתם קשרים טובים. לא פעם התקשר מביתו למנהל הישיבה, ודרש בשלומו.

לשמואל כאב המצב מתחילת האינתיפאדה, בו נרצחו ישראלים רבים וכבודו של עם ישראל הושפל. בייחוד כאב כשמחנכו מכיתה ט', הרב בנימין הרלינג, נרצח ע"י מחבלים בהר עיבל בסוכות תשס"א. כשהייתה לו הזדמנות, לא היסס שמואל לפנות לחברי כנסת ממפלגות הימין, על מנת להשפיע עליהם לעשות יותר להגנת עם ישראל.

בכיתה י' שמואל החל להדריך בתנועת הנוער "בני-עקיבא". הוא השקיע ממיטבו בחניכיו – בהדרכה האישית בפעולות, במחנות ובטיולים הרבים שעשו יחד. והחניכים ידעו להעריך את השקעתו. אישיותו של שמואל הקרינה עוז, אמונה, חברותיות ושמחה.

בשנותיו בישיבה שמואל התקדם מאוד בלימוד התורה, ועבר בהצלחה רבה את מבחן הבגרות בתלמוד שנערך כשלושה שבועות קודם להרצחו. באותה העת, ביום י"ח בסיוון תשס"ב, נרצח חברו הטוב, אברהם סיטון, בפיגוע חבלני בישיבה באיתמר. "שמואלי הספידו", מספרים הוריו, "ואיש לא תיאר לעצמו כי בעוד שלושה שבועות ייטמן לצדו של אברהם..."

ביום ז' בתמוז תשס"ב חגג שמואל שבע-עשרה שנים. כעבור יומיים, ביום רביעי ט' בתמוז תשס"ב (19.06.2002), שמואל נבחן בירושלים בלימודי ארץ ישראל. לאחר מכן ביקר את סבו וסבתו, ביצע כמה משימות עבור המשפחה ועבור חברים, ועמד לשוב הביתה. הוא המתין לאוטובוס בתחנת האוטובוס שבצומת הגבעה הצרפתית.

מחבל פלסטינאי מתאבד, חמוש במטען חבלה כבד, הגיח לפתע מתוך מכונית ורץ אל ההמון הממתין בתחנה במטרה ברורה לבצע פיגוע. חייל ממשמר הגבול שהיה שם הבחין במחבל וניסה לעוצרו, אך המחבל הצליח להתחמק אל בין ההמון ולהפעיל את המטען בכל זאת. עשרות אנשים נפצעו ושבעה בני אדם נרצחו, בהם גם שמואל.

שמואל היה בן 17 במותו. הותיר הורים, שלושה אחים וארבע אחיות. הוא הובא למנוחת עולמים בבית העלמין בשילה.

"שמואלי קיווה וציפה ליום בו עם ישראל ישכון לבטח בארצו", כותבים הוריו, "וה' ינקום באויבים ובצוררי עם ישראל. נקווה ונתפלל שדברים אלו יתגשמו במהרה".