ברוך בורי לרנר ז"ל

ברוך לרנר
לחדר נרות בן 28 במותו
בן רוני ודניאל
בן היישוב עלי
נולד בבאר שבע
בכ"א באלול תשל"ג, 18/9/1973
נהרג בפעולת איבה
בכ"ה באדר תשס"ב, 9/3/2002
מקום אירוע: ירושלים - "מומנט", רחביה
באזור ירושלים והסביבה
מקום קבורה: ירושלים - הר המנוחות
הותיר: הורים ואחות

קורות חיים

ברוך, בן רוני ודניאל, נולד בבאר שבע בכ"א באלול תשל"ג (18.09.1973). הוא נולד למשפחה ישראלית שורשית, בעלת תודעה לאומית עמוקה. מצד אימו צאצא לאנשי העלייה הראשונה ומייסדי ראש פינה (משפחת רוזנפלד) ונכד לאיש לח"י אברשה סלמן, ומצד אביו נכדו של ברוך (בוריה) לרנר, מלוחמיה הנועזים ביותר של המחתרת האנטי-נאצית בצרפת, שהוצא להורג על-ידי הנאצים ב- 01.10.1943. אחרי הוצאתו להורג של בוריה נשלחה רעייתו הדסה לאושוויץ ובנו דניאל הוסתר בבית ידידים. הדסה שרדה את אושוויץ, ובסוף שנת 1948 הגיעו האם ובנה לישראל. ברוך נקרא על שם סבו זה.

ברוך גדל בראשון לציון, למד בבית הספר היסודי "שלמון" ובתיכון "עמית עמל". עוד מילדותו היה גאה בהיסטוריה המשפחתית, התעניין בלוחמה נגד הנאצים ובלוחמה לתקומת מדינת ישראל ואהב מאוד לקרוא ספרי היסטוריה צבאית. בהיותו כבן 15 שנים הצטרף לתנועת נוער "התחיה" ופעל במסגרתה.

ברוך היה מקובל מאוד ואהוב על חבריו הרבים. היה פעיל כספורטאי בנבחרת הכדור-יד "הפועל" בראשון לציון, וכן בנבחרת בית הספר התיכון בו למד. בשלב מסויים, כאשר נבחרת בית הספר הוזמנה לשחק בתחרות בגרמניה, סירב לנסוע לארץ זו מטעמים עקרוניים. הוא עזב את הנבחרת, והמשיך לשחק בנבחרת הנוער בנס ציונה.

במסגרת השירות בצה"ל התנדב ברוך לחטיבת "גבעתי". היה בעל כוח פיזי רב, ולמרות שהסחוס בברכו נפגע עוד כשהיה נער סירב לקבל הקלות ושימש בתפקיד הקשה ביותר של מא"גיסט לכל אורך המסלול. מאוחר יותר הוצב לתפקיד מפקד טירונים במסלול ישיבות הסדר, אך שאף לשוב לפעילות מבצעית ובעקבות בקשתו הועבר לשרת באזורי עזה וחאן-יונס, שם שירת כסמל סיור בגדוד "שקד" ועסק בהפעלה שוטפת של הלוחמים ובמבצעים מיוחדים, כולל סיוע בתפיסת מבוקשים.

אחרי השחרור מהשירות הסדיר עבד ברוך בעבודות שונות באזור ראשון לציון ונס ציונה, ובשנת 1997 נשלח לעבוד כמאבטח בשגרירות ישראל באקוודור. בשובו התגייס למשטרת ישראל, ועבד כשנה כבלש במשטרת נתניה, בפעילות סמויה נגד הפשיעה באותו אזור.

במהלך עבודתו כבלש נפגע קשות בתאונת דרכים, ולאחר החלמתו החל ללמוד לימודי מזרחנות ומדעי המדינה במכללת יהודה ושומרון (שבפיקוח אוניברסיטת בר-אילן). באותה עת עבר ברוך, שיישוב ארץ ישראל היה חשוב מאוד עבורו, לגור ביישוב עלי שבחבל בנימין. הוא גר בשכונה קיצונית ומבודדת של היישוב, ומיד עם הגיעו למקום החל לארגן בו שמירה עצמית, כשנה לפני פרוץ אינתיפאדת אל-אקצה.

תוך כדי לימודיו עבד שעות ארוכות. בתחילה היה מנהל אתרים של חברת "אורטל" משילה, עבודה שבמהלכה נסע רבות בכבישים המסוכנים של יהודה ושומרון. מאוחר יותר עבר לעבוד כמאבטח של המשפחות היהודיות המתגוררות ברובע המוסלמי בעיר העתיקה בירושלים. עבודה זו, למרות הקשיים והסכנות שבה, הייתה אהובה עליו מאוד, שכן הרגיש קשר חזק לירושלים ונהנה להסתובב בסימטאות העיר העתיקה ולהכיר את מגוון התושבים ברובע. ברוך היה אהוב מאוד על ילדי תושבי הרובע, שהרגישו לידו בטחון רב.

ברוך היה אדם פתוח וחברותי, בעל חוש הומור חריף וחד, שידע לגשת לכל אדם במאור פנים ומתוך פתיחות רבה. היה מסוגל ליצור קשר עם כל אדם, החל ממתיישבי השומרון ואנשי הרובע המוסלמי וכלה בחבר'ה החילוניים של ירושלים או תל אביב. הוא אהב לבלות ולא הסכים לוותר על הצד הזה של חייו. כשבוע לפני מותו ביקשה ממנו אימו למעט בבילויים במרכז העיר, בשל סכנת הפיגועים, אך ברוך לא היה מוכן לקבל גישה זו ואמר "אסור לנו לחיות כמו עכברים בחורים, שכן זה בדיוק מה שהטרור מתכוון להשיג".

במוצאי שבת כ"ו באדר תשס"ב (09.03.2002), סמוך לשעה 23:00, התפוצץ מחבל-מתאבד בתוך "קפה מומנט" ההומה אדם בשכונת רחביה בירושלים, ברחוב בן-מימון. המקום נהרס כליל, עשרות אנשים נפגעו ו- 11 נרצחו. ברוך, שישב במקום עם חברים, נפגע בעורק הצוואר ומת במקום.

בן 28 היה במותו. ברוך הניח הורים ואחות. הובא למנוחות בבית העלמין בהר המנוחות, ירושלים.

ימים ספורים לפני הירצחו כתב ברוך מכתב גלוי לראש הממשלה אריאל שרון, ובו יצא בחריפות כנגד הקמת גדר הפרדה בין שטחי יהודה ושומרון לבין האוכלוסייה ב"קו הירוק". לדעתו, תביא הקמת גדר כזו להפקרת האוכלוסייה היהודית ביש"ע. המכתב פורסם אחרי מותו ב"ידיעות אחרונות".

המכתב פורסם גם באינטרנט, באתר - קרבנות/soberingup.brinkster.net, המנציח את קרבנות הטרור.

בעת שנרצח, עמד ברוך לסיים את עבודתו הסמינריונית במסגרת לימודיו האקדמיים לתואר ראשון. את נושא העבודה בחר בעצמו – חקר תופעת המחבלים המתאבדים. הנחת המחקר הייתה כי מתאבדים אלה (השאהידים) מנוצלים בצורה צינית על-ידי פוליטיקאים פלסטינים ומדינות תומכות טרור כעיראק, בעוד האיסלאם המקורי מתנגד עקרונית להתאבדות כזו. בכוונת המשפחה והמכללה האקדמית יהודה ושומרון להשלים את העבודה ולפרסמה.

המשפחה גם מוציאה לאור מכתבים שכתב ברוך מהארץ ומחו"ל, ודברים שכתבו עליו חברים, מורים ובני משפחה.

בקהילה היהודית בצרפת ובחוגי ותיקי המחתרת האנטי-נאצית עורר דבר הפיגוע ומותו של ברוך זעזוע עמוק. ההיסטוריון הידוע אדם רייסקי, שהיה מפקדו של בוריה לרנר במחתרת במלחמת העולם השנייה, הוציא עלון מיוחד אודות הסב ונכדו. בעלון סיפור הוצאתו להורג של הסב על-ידי הנאצים בהיותו בן 28, וסיפור הירצחו של נכדו (שנקרא על שמו) על-ידי פלסטינאי, בהיותו באותו גיל. העלון הופץ בין גורמים יהודיים וצרפתיים, וכן נשלח למוסד "יד ושם" בישראל.

העלון מופיע באינטרנט, באתר - resistancejuive-france.net, המספר על המחתרת היהודית בצרפת.

התושבים היהודים ברובע המוסלמי בעיר העתיקה בירושלים החליטו אף הם להנציח את ברוך, ולקרוא על שמו גינת משחקים לילדי הרובע. הגינה נבנתה מעל הסימטאות הצרות, והיא צופה על נוף מדהים ביופיו של גגות העיר העתיקה.